 |
באוניברסיטה שלי נדרשים שומעים חפשיים לשלם, אם כי באופן משמעותי פחות מאשר סטודנטים (או שומעים-חפשיים) המעוניינים גם לגשת לבחינה ולקבל קרדיט על הקורס. שומע-חפשי בקורס של תואר שני יצטרך גם להוכיח שהוא מחזיק בתואר ראשון, אחרת לא יוכל אף לשבת בכתה (אם כי אין אכיפה, כך שתיאורטית יכול כל מי שמחזיק בתעודת סטודנט להיכנס לכל קורס ולשבת בו, כל עוד הכתה גדולה מספיק).
השיטה האמריקאית גם מאפשרת עיקופים מעניינים: כיוון שקרדיטים מועברים כמעט תמיד בין מוסדות, הרי שסטודנט באוניברסיטה פרטית הגובה סכומי עתק פר קרדיט יכול לקחת קורסים באוניברסיטה ציבורית זולה, ולהעביר אותם למוסד העיקרי בו הוא לומד. הקרדיטים שצבר יחליפו קרדיטים יקרים שהיה אמור לקחת במוסד שלו.
ולסיום, מנקודת המבט של המרצה, דווקא הסטודנטים המבוגרים יותר הם המצילים לפעמים את השיעור - 35 ילדים בני 19 יושבים ובוהים במרצה, בעוד הסטודנטים המבוגרים מעירים הערות, שואלים שאלות, ומסוגלים לעורר דיון שיסחוף אחריו גם את הצעירים-יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש