|
||||
|
||||
אני לא בטוח שזו עבודה כל כך אידיאלית. אני רואה את העובדת הפיליפינית שמטפלת בסבתא שלי. אשה בשנות העשרים לחייה, שמתגוררת עשרים וארבע שעות עם אחת שהתקשורת היחידה שלה זה בחצי תימנית וחצי עברית וגם זה רק בצעקות (בעיית שמיעה). לעיתים אני חושב שמתפתח אצל העובדת סוג של פיגור סביבתי. מן רגרסיה כזאת לשלב האבלותי שכזה. משמיעה קולות, תנועות קטטוניות, חיוך אינפנטילי, ובעיקר - 24 שעות עם זקנה שיכולה להוציא לאדם נורמלי וסביר את החשק לשרוד את היום הבא. (אני באמת אוהב את סבתא שלי) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |