|
||||
|
||||
הא כיצד הבנת זאת מדברי? כל שטענתי הוא שהמשמעות שמייחסים לדבריהם מושפעת מאוד מהתקופה בה *חיו*. יתכן ובמקרה יוצא שקנה מידה זה חופף את הקנ"מ שציינת, אולם זה לא הכרח, כלומר יתכן שתקנות שחידושים של חכמים בדורות הבאים יקבלו תוקף יתר מאלו שבחלק מהדורות שעברו (למעשה זה קיים אולם אכמ"ל). יש להבחין בין הגורם לבין תופעה נגררת שאיננה מהווה סיבה. |
|
||||
|
||||
משה, א. הבנתי זאת מדבריך ע"ס הדוגמא שהבאת: "רב שמת בשבוע שעבר אינו מקבל את היחס לו זוכה רבי עקיבא" (ציטוט דבריך + תיקוני שיבושים קלים שנפלו בעברית שלך). מתוך הדוגמא הנ"ל לא בלתי סביר להבין שהפז"מ הוא הקובע. עם זאת שמתי לב גם לניסוח שלך שיש משקל לתקופה בה חיו החכמים ולכן לא התבטאתי בלשון נחרצת אלא כך: "מדבריך מתקבל הרושם ש.." היות שאיני בקי די הצורך בתרבותך איני מבין עדיין את הקשר בין 'אמיתותם של דברים' לבין התקופה שבה נאמרו. אודה לך על הסבר. ב. chen בתגובתו טוען שעצם השרדותם של דברי החכמים במשך הדורות מקנה להם ערך, אבל האמנם היא מקנה להם גם "ערך אמת"? אין להבין מדברי שאני מזלזל בטקסטים עתיקים, הפוך נהפוך הוא. דעתי היא שהקריאה בכתבי העבר היא מנוף בלעדי כמעט להיחלצות מ"הרודנות של ההווה". אנחנו, החיים, שקועים בחיי השעה עד כדי כך שמטבע הדברים אנחנו נוטים לראות את מה שקיים כאילו הוא מחוייב המציאות, "זה טבעו של עולם," אנחנו אומרים. ואילו הקריאה בכתבי העתיקים מראה לנו שיכול להיות אחרת, היא מעניקה לנו נקודת השקפה שונה על המציאות שלנו. למה הדבר דומה? למי שיוצא למסע לחו"ל וכשהוא חוזר לארץ הוא רואה אותה בעיניים חדשות. אבל אין זאת אומרת שאל לנו לקרוא בכתבי העתיקים בעיניים ביקורתיות. NO AUTHOR IS AN ABSOLUTE AUTHORITY (אף מחבר אינו סמכות מוחלטת). הבאתי כאן את המשפט באנגלית על מנת להמחיש איך אפילו בשפה כבר מוטמעת התפיסה שלטקסטים ולמחבריהם יש סמכות אפריורית (באנגלית המילה 'מחבר'='סופר' משולבת במילה 'סמכות'), ועל אחת כמה וכמה כשהמדובר בטקסטים קאנוניים. כאמור, בכוחם של טקסטים עתיקים לחלץ אותנו מהרודנות של ההווה, אבל אם לא נראה בהם טקסטים שעומדים לבחינה ביקורתית ככל טקסט, אם נתבטל בפניהם, הרי שאנחנו מזמינים לעצמנו את הרודנות של העבר. |
|
||||
|
||||
ראשית אני מתנצל על התגובה המאוחרת. מכיוון שהנושא סמכות החכמים בעבר לעומת סמכות הרבנים בהווה, הוא נושא קריטי המשיק שאלות השקפה בעלות משמעות מרחיקת לכת, בעבר (ע"ע צדוקים וקראים) ובהווה (ע"ע רפורמים), לא רציתי לשלוף תשובה מהשרוול אלא חיכיתי שיהיה לי זמן "להשקיע" בתשובה. מה היתרון של הדורות הקודמים? מקובל על היהודים שהדורות הקודמים עלו על הנוכחיים בגדלותם בתורה. גדולה זו באה לידי ביטוי בקשר ישיר יותר לנבואה ולנביאים ולפיכך גם דיוק רב יותר והבנה טובה יותר של ה'סיבות' לתורה ולמצוות הגוזרות רבות מהדינים וההלכות אותם חכמים תקנו ופירשו. בנוסף ככל שעובר זמן רב יותר מתלבנים ומתבררים השיטות הקודמות וממילא התהליך מנפה שגיאות. אם כן שני גורמים אלו עושים את דברי הקדמונים "נכונים יותר", בנוסף ישנו דבר הנקרא "קבלות" של כלל ישראל או "תקנת בית דין הגדול שבירושלים" המתייחסים ל"סייגים" של חכמים כלומר תקנות שסיבתם איננה מהותית אלא טכנית. תקנות אלו אף שבטל טעמם הם נשארות אך בתנאים מסויימים הן יכולות להתבטל. בבואנו "לשפוט" דברים אלו או במילותך: "לבקר" אנו יכולים לעשות זאת בשני אופנים. האופן הראשון הוא חיפוש היכן חכמים טעו, אך מכיוון שמעלתנו ואפילו במובן הפשוט של בקיאותנו ב"חומר" אינה כערכם, ממילא זו שרלתנות, מהסוג שמקובל פה על ידי מספר כותבים ותו לא. מאידך חובה להקשות על כל מה שלא מובן לנו בדבריהם כדי שנתרץ באופן אמיתי את קושיותינו. אבל יתכן והם טעו? המונח "טעות" הוא לא במקומו כאן. יתכן ואחרי כל החקירות עדיין נציב אנו מערכת שיקולים הנגזרת מהתורה, הגוררת הכרעה שונה מההכרעה בה הכריעו חכמים. אז תכלס אפשר לפסוק אחרת? כן, אולם הדבר מותנה בפסיקה על ידי גורם העולה על הגורם שאת פסיקתו רוצים לשנות. כל הנ"ל מתייחס לדברים הנלמדים ממידות התורה, אולם מה ש"מקובל" על ידי כלל ישראל כ"הלכה למשה מסיני" כלומר שמקורו ממשה רבינו גם אם לא נכתב בתורה, ובטח ובטח כזה שמקורו בתורה, אין בו מחלוקות ואין כל אפשרות ו-או דרך לשנותו. אם הנושא מעניין אותך עיין ב"יד החזקה לרמב"ם הלכות ממרים פרקים א'-ב' ובכוזרי (אני ממליץ לך על ההוצאה של הרב קפאח זצ"ל שהיא מדוייקת מהשאר, אם כי ומכיוון שכך, מובנת פחות) חלק ג' ל"ג-מ"ג. |
|
||||
|
||||
It remains unclear to me why you say that the wise men of today are lesser than the wise ones of the past. Does this claim rely on objective facts? What kind of wisdom are we talking about here?
Also, as far as I can see, the system you describe cannot change very quickly because great men are anyway rare in history and, it seems, the only way to reverse the opinion of a great man is through the opinion of an even greater man (which also becomes more difficult if wisdom just decreases from one generation to the next). So changes should become extremely rare over time. Is this a correct conclusion? |
|
||||
|
||||
מה, זה לא ברור? זה מה שהמדע אומר לנו... בראשית היו אדם וחווה, והם אכלו מעץ הדעת והיו חכמים. מאז ואילך היה רק Inbreeding שדירדר את רמת התבונה של המין האנושי, כך שכל דור טיפש יותר מקודמיו. לא מאמין? תנסה לראות פרק של פוקימון. |
|
||||
|
||||
שים לב שתליתי את ''הגדולה'' לקשר לנבואה ולנביאים. זה לא שאנשים נהיים פחות חכמים או בעלי כשרון אדרבה, יתכן מאוד שהמצב הפוך. מכיוון שעם ישראל עוד לא אמר את המילה האחרונה והשאיפה היא בהחלט לחזור למצב זה של נבואה, והתהליך שאכן היה לאורך הגלות היה תהליך של נביקה מתהפך בגאולה, בהחלט יכולים להיות בדורות הבאים ואפילו באלו הקרובים, כאלו שישנו הלכות שונות, אם כי הדבר כמובן מוביל לשאלה מה ולמה לשנות. |
|
||||
|
||||
הרי לפי שיטה זו לא ימצא פוסק גדול יותר שיחלוק על פסיקת קודמיו, שמעצם טבעם הם גדולים יותר... ? יתרון הנסיון של הפסיקות הקודמות (הפז"ם, הפז"ם...) הוא נקודה יפה. אך מה במיקרה שדווקא הנסיון מורה שהפסיקה רסת-טעם היא..? ומה בין פסיקות הלכה לסתם מנהגים, כמו למשל שטריימל בערבות המושלגות של באר-שבע? לי נראה שכל אלו הם נסיונות נאים לתרץ פחד וחוסר יכולת להבחין בין עיקר לתפל. אם המהות של הקונסרבטיביות היא להימנע משינויים ולשמר את המצב הקיים - ע'מ למנוע התבוללות (הסכנה שבניכר), מדוע היא עצמה מושתת על שינויים? |
|
||||
|
||||
תקרא את כל האשכול, הבהרתי וחזרתי והבהרתי שלא כל דור יראה את רבותיו כעולים עליו, ושאין כל קשר לפז''ם. שטריימל זו לא הלכה ולא מנהג זו אופנה. פנה למי שלובש שטריימל והוא יסביר לך למה אופנתי ללבוש כובעי קוז'אקים. |
|
||||
|
||||
So we do agree that in Judaism it makes a difference if something was said by rabby Akiva or by a rabby living today.
Hence, a saying is not judged just by its contents, but also by its author. This is an obstacle for critical discussion because a rabby has to be very "daring" in order to propose the reversal of a rule created, for example, in the Talmud era. As a possible alternative consider the Israeli law system. When the court applies a certain law to the case in hand, nobody asks which MKs supported that law when it was voted on in the Knesset. The law is simply there, and if enough people realise it has become inappropriate - it is changed. To summarize, respect for the wisdom of former generations is, in my opinion, irrational and damaging. We have to think for ourselves. |
|
||||
|
||||
Perhaps "respect for" is inappropriate and should be replaced by "giving superior importance to". Sorry for the lapse.
|
|
||||
|
||||
האנלוגיה שהבאת ממערכת המשפט הישראלית נראית לי מוטעית. רבי עקיבא, או כל רב אחר, מתקופתינו אנו או מימי המשנה והתלמוד, אינו המחוקק, שהרי החוק ניתן (לגירסת המאמינים) משמים. התנאים, אמוראים, רבי עקיבא, או הרב אלישיב, אינם מקבילים אם כן לחבר הכנסת אשר העלה את הצעת החוק, כי אם לשופט אשר פרש את החוק וקבע הלכה (=תקדים) לגביו, ובמקרים מסוימים אף לעו"ד המעלה טיעון המסתמך על החוק. במקרה זה, זהותו של אותו שופט (או עורך דין), מעמדו, הפורמלי והלא פורמלי, הם הקובעים את ההתיחסות לדבריו, לפעמים ללא קשר ישיר לתוכנם, ובדרך כלל ללא קשר לז"לותו של הפוסק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |