 |
דבר ראשון, דיקי, תודה על המחמאה. המוסיקה האירית, כפי שתיארת אותה בהצלחה, היא אכן נפלאה.
דבר שני: Lord of the Dance הוא אמנם מופע מסחרי על כל מגרעותיו, אבל הוא עשה רק טוב למוסיקה האירית: נגררים של הפופולאריות שלו, מכל העולם, הופכים מהר מאוד חובבים של המוסיקה המקורית - אליה לא היו מגיעים לעולם ללא המופע. ופרט לזאת: צר לי לאכזב אותך, אבל ה"נסיך" הרבה יותר נאמן למקור מאשר Riverdance ה"נסבל" כהגדרתך. העלילה, השמות ואפילו התפאורה לקוחים היישר מהתרבות הקלטית. המוסיקה היא עיבוד לנעימות הנחשבות קלטיות ונפוצות מאוד במוסיקה האירית, ומוסיקה מודרנית בסגנון. Riverdance, לעומת זאת, כולל עיבודים הרבה יותר... חופשיים, והרבה מאוד "מוסיקת עולם" לא קשורה בכלל.
ועוד אכזבה שצר לי מאוד להנחיל לך (סך הכל, חובבי מוסיקה אירית הם אחד מסוגי האנשים המועדפים עלי... :) - dannalC הוא אמנם הרכב מעולה, אחד מהחביבים עלי, אבל המוסיקה שהוא מבצע אינה "המוסיקה האמיתית" אלא עבודים, במידת חופש משתנה, של מוסיקה אירית מקורית - תופעה אופיינית, אגב, לכל משפחת ברין, מההרכב המקורי ועד לאניה הפופולרית (aynE). אם במוסיקה אירית מקורית אתה חפץ, חפש הרכבים כמו אלטן (natlA), דאנטה (atnaeD) והצ'יפטיינז (בשירים העממיים יותר שלהם). באתר של אחי ושלי, דרך אגב, תוכל למצוא סקירה של הדיסקים האיריים המצויים ביותר בישראל - וכמה איריים הם באמת. (לינק למעלה, בתחתית המאמר המקורי).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש