בתשובה לעוזי ו., 07/10/02 5:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ל מנסה לדחוק איש לפינה (למרות שכבר ניסו לדחוק אותי לפינה פה) אתה אומר יש לקבוע משהו אולם לא מציין מה או את הדרך. אני מקבל את זה שאולי צריך לקבוע משהו השאלה היא מה? לא סתם הגיע דוגמאת העירום, מדובר במכוון בדוגמע קיצונית שקל לדון עליה בגלל קיצוניותה. מה היא התחשבות בזולת? מי הוא הזולת שצריך להתחשב בו? למה בו ולא בשני. על מנת לקבוע קווים יש קודם כל להגדיר אדמה מוצקה שעל פיה הם יוגדרו, קיום אין קווים כאילו לאף צד במשוואה. הקווים שלי כמו שניתן לראות שוניים לחלוטין מהקווים של אחרים פה בפורום כולל אילו שתומכים בחלק מדעותי. אז מי צודק? חרות האדם היא גם ללכת בבעירום או לעשות כל דבר שלא פוגע באדם אחר בצורה ממשית. סטירה פוגעת לעבור ליד בעירום אולי פוגע אבל פחות. איפםה הקו של החירות האישית? האם הוא ברגע שמשהו מציין שהוא ניפגע? ואם כן רצוי שנהפוך לאירן כי החרדים כבר המון זמן מציינים שהם ניפגעים, ואפילו אני ניפגע מהם אז שיורידו בקיץ את הבגדים השחורים שלהם. (כתוב בציניות) התשובה היא פשוטה, יש צורך ליצור קרקע , הקרקע צריכה להיות מבוססת על משהו. מה הוא אני לא יודע בדיוק. אבל חירות האדם היא החלק העיקרי בו. מבוגרים יודעים? מי הוא מבוגר? בין 12 16 18 25 45 ? מה הוא יודע ? האם הוא פסיכולוג? האם הוא למד את זה? כמה דעות קדומות יש למבוגרים? צר לי אבל לא סומך על מבוגרים, ניסיתי פעם הבנתי שטעיתי. על מנת להאמין לאדם אני צריך לשמוע את דעותיו לא את גילו. כמה פעמים ראית ילד ניכנס למקלחת של הוריו רואה עירום ונפגע מזה? כמה פעמים רואים ילדים עירומים בגן? מספיק בשביל שזה לא יפריע להם. ההפרעה מגיע כאשר ההורה יוצר לחץ על הילד בטענה שזה מפריע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר שצריך לקבוע הוא, עניינית, האם איסור על הליכה בעירום ברחוב נחוץ לציבור (תוך פגיעה מינימלית בפרטים), או שנזקו גדול מתועלתו. אם היה לי קריטריון שמחליט במקומנו בשאלות כאלה, הייתי אומר מהו. אני חושב שאין כזה. התחשבות בזולת היא בדיקה כנה איזו פעולה (או מחדל) שלנו פוגע פחות. יש להתחשב בכולם, ולקחת בחשבון את מידת הפגיעה, ואת מספר האנשים (הבלתי-פיקטיביים) שנפגעים. לכן למשל לא הייתי מקבל איסור על כושים להסתובב ברחובות בלי מסכה או על אנשים עם זקן לסוע בכלי-רכב לבנים. השאלה "אז מי צודק" היא מצויינת - נדמה לי שהרבה דיונים כאן יוצאים מההנחה שיש מישהו כזה, ויותר מכך, שאפשר לדעת מיהו. אני חושש שבדרך כלל זה לא כך. החירות האישית אינה חזות הכל (ויש לזה דוגמאות שאפילו ליברלים מושבעים יסכימו עליהן: למשל החירות לצעוק "שרפה" בתאטרון). גם איכות הסביבה היא שיקול. אני מסכים שכדי לשלול חירות צריך סיבה טובה מאד, ונראה לי שעירום ברחוב הוא דוגמא לא רעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף, עדיין לא הצלחת (ניסית?) להסביר לי למה עירום ברחוב הוא דוגמא לא רעה. לא הבנתי את כוונתך בנחוץ לציבור? האם לבוש חולצה ארוכה זה נחוץ לציבור האם ללבוש קצרה זה נחוץ? מי הוא הציבור שזה אמור להיות נחוץ לו? ברגע שבו אתה מדבר על נזק עליך לציין על איזה נזק מדובר? האם מדובר בנזק אמונתי? (האם גיזען שטוען כי לראות ערבי זה מזיק, נחשב?) האם מדובר בנזק פיזי? (אגרוף בפרצוף או בעיטה לביצים) כל עוד אין קריטריון ולהערכתי גם לא יהיה כזה צד כל שהוא יפגע, עכשיו האם אנחנו אמורים לגרום למינימום פגיעה על פי כמות או איכות? האם בגלל שאין לנו דרך כיום לדעת מי ניפגע יותר עלינו לעבוד בצורת הכמות? מי ניפגע יותר באוטובוס, הנערה שצעקו עליה? או החרדים שניפגעים מלראות עלמות בגופיה? הם היו הרוב האם זה אומר שהם במקרה זה צודקים? התחשבות היא בדיוק המילה שחיפשתי, התחשבות מגיע ללא חוק, אלא מתוך רצון. החוק לא יכול להתייחס להתחשבות מהרגע שהוא קיים כיוון שאז אתה מבצע פעולה שלא תמיד נוגדת או בעד הרצון שלך. לכן אתה למשל לא תאסור על כושי להסתובב ברחובות ואחר כן יאסור? מי ניפגע יותר הכושי או האוסר? אני מסכים איתך אין צודק , אבל יש צורך ביזה שהוא כלל חברתי ראשוני בדומה לחוק היסוד. כלל שהרעיון שלו יהיה מקובל על האוכלוסיה. למשל הזכות שלך לנשום , זה כלל שאני מאמין שהאוכלוסיה תקבל אותו למעט מעתים . ונחזור לסוף אני עדיין לא רואה את ההבדל בין עירום ברחוב לכושי ברחוב, שנייהם יכולים להסתיר את עצמם או את איך שהם ניראים, לשנייהם יש מתנגדים, וכל עוד לא הכמות משחקת פה אלא האיכות אני באמת לא מבין את ההבדל בין שני הדוגמאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |