|
||||
|
||||
שאיבת חלב היא אפשרות, אבל היא מונעת מהיונק את תחושת לחי-על-שד, אוזן-על-לב-פועם-כמו-שהיה-ברחם. כשאמי החליטה להיניק, היא נהגה להסתתר בחדר השינה שלה, כדי שלא להביך את העולם במראה דדיה. היית בת 13 ונשבעתי ש*אותי* לא ירחיקו מהעולם רק משום היותי אם. |
|
||||
|
||||
כשאימי ילדה את אחותי (הייתי אז בת שבע), היא למדה באותו הזמן לתואר שני באוניברסיטת בר אילן. אני זוכרת שהרבה פעמים מטפלת הייתה לוקחת אותנו (טוב, בעיקר אותה ) להיות באוניברסיטה על הדשא. כל פעם שאחותי רצתה לינוק, אמי יצאה מהכיתה והניקה אותה (ולפעמים הניקה אותה בכיתה, כשהיא ישבה בשורות האחוריות). אחותי המשיכה לינוק עד גיל שנתיים בערך. אגב, אימי דתייה. |
|
||||
|
||||
אז קחי את זה צעד נוסף קדימה. אל תתני לחברה להרחיק אותך רק מפני שאת אישה ולכי חשופת שדיים כל היום כל יום. במה יש לך להתבייש? בכלל, אני תומך בכל אקט מחאה שגורר חשיפת שדיים. |
|
||||
|
||||
מה הקשר? גברים ונשים מצליחים לתפקד בחברה באופן סביר בלי לחשוף את פלג גופם העליון, בדרך כלל. כשהנקתי, מעולם לא נפנפתי בשדיים חשופות בפומבי. אין כאן עניין של "להראות" אלא להאכיל. חסרי התרבות שמתעקשים לנעוץ מבטים ואולי לתפוס את הרגע שבין שליפת פטמה ותפיסתה בפי העולל – ניה קולטורני, לא פחות ולא יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |