זכות השיבה לא "הוזכרה מאוחר יותר". הדרישה הזאת היתה קיימת מההתחלה, כבר חמישים ומשהו שנה. נכון שבשיחות הם שמרו את זה לסוף. גם בשנתיים האחרונות לא חלה התגמשות בנושא הזה. הנה מאמר שהופיע בגארדיין לפני מס' שבועות.
הכותבת היא כארמה נאבולסי, מרצה פלסטינית מאוקספורד. היא מייצגת את הצד הכי מתקדם, [או שמשתדל להישמע מתקדם לאזניים מערביות], של המאבק הפלסטיני. אם אין לך כוח לקרוא הכול, הנה שני קטעים קריטיים:
The issue of return is vital because it represents the essence of what it means to be a Palestinian. It is much more than a legal right or a property right or an individual and collective right (although it is also all these things). It remains the touchstone of shared Palestinian historical identity. It has shaped us completely. It is why we have stayed refugees for so long...
So if a settlement that ignores the refugees' rights could work in practice, then surely it must be tried, after all these years of war? And surely a sovereign state of some sort would make up for the compromises forced upon them? However, after one grasps the collective sentiment of the Palestinian people on return, and their almost sacred relationship to these rights, it is obvious that any such deal will be rejected by the vast majority, no matter if a leader can be found (and none has yet) that will sign these rights away. An imposed settlement that did not deal with return would herald the beginning of a new war - not the end of the conflict, nor the durable peace we all seek.
|