|
||||
|
||||
"כאחת שמכירה מקרוב מניפולציות ואלימות של חרדים כנגד חילונים, אני תומכת בויתור מראש" משפט זה הוא שורש הבעיה של החברה הישראלית. עם ישראל נלחם בעוז בכל אויביו, עומד איתן מול בני אדם מתפוצצים לאורך זמן וקשה עורף באופן כללי. כל הרוח הזאת הופכת לרוח נכאים כאשר מגיעים למושג שהתקטן פה באופן פלאי : "זכויות אזרח". לעזעזל עם מה שחכם, תועלתי, ריאלי או אפילו בר השגה. אם יש משהו שבאמת שווה להלחם עבורו במדינה המופרעת הזאת, זהו האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל. אם החלטנו שהקרב הזה אבוד מראש (או שהפתרון לכך הוא פשרה זמנית בצורה של סטטוס קוו המזדחל לנצח) עדיף שנארוז את החפצים ונלך. (אני הרגע חזרתי מהסרט - אימסומניה, מתנצל על מצב הרוח המלודרמטי) |
|
||||
|
||||
אולי אתה צודק אבל שים לב למה שציטטת מדברי: "אלימות של חרדים כנגד חילונים". אני אישית לא נתקלתי באירועים הפוכים ולכן, אני מעדיפה לשמור על עצמי ולא לנסות להידבר (שוב). ואישית, כבר כתבתי באתר במקומות אחרים, שאין לי בעיה לארוז וללכת. |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא הגעתי למצב הזה. אני עדיין בשלב שבו אני בודק את השטח. המסקנה שאני מגיע אליה בד''כ היא שמכונת הדמוקרטיה במדינה שלנו דווקא במצב לא רע, אנחנו פשוט לא יודעים כל כך להפעיל אותה. עוד לא למדנו איך להשתמש במדינה על מנת לשפר את החיים שלנו כאן. אנחנו התרגלנו לכך שהיא משתמשת בנו (מכאן השפיפות כנראה). המיסדים שלנו נתנו צעצוע משוכלל לקבוצת ילדים מאותגרים. חלק גדול מאותם ילדים לא שיחק בצעצועים מעולם. כשנגדל אולי נבין. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |