בתשובה לגלעד דנבום, 01/10/02 11:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחרי שנתקעתי לילה בשארל דה גול ויום באורלי, אני חותם לך שאין לוקרים בשני נמלי התעופה האלה, כמו גם בתחנת הרכבת (TGV) של CDG. אין. וגם בתור מדיניות צרפתית מוזרה, אנשי מנגנון לא מסתובבים עם תגיות שם ומסרבים בחוצפה למסור את שמותיהם ע"פ דרישה. בתחילה חשבתי שזה רק מדיניות של משטרת הגבולות העילגת, אך מסתבר שבאייר-פרנס יש אותה מדיניות. אם המעבורת לשדה התעופה הגיעה באיחור של עשרים דקות, אם לא נתנו לך לעלות למטוס, אם אמרו לך להתייבש שעה וחצי בתור ואז הפקיד לא היה מוכן למצוא לך טיסה חלופית, אם במשרד הכרטיסים דרשו שתשלם קנס (penalty) על שינוי הכרטוס, ביורו, במזומן ומראש, ואם שלחו אותך להחליף 1.6 יורו וכשחזרת אחרי עשרים דקות (כי רק צ'יינג' אחד עובד בשבע וחצי בבוקר ביום ראשון באורלי) הפקידה החדשה דורשת 16 יורו... ואם בזמן הזה היית יכול כבר לתפוס רכבת ולתרום את כרטיס הטיסה לצדקה אילו רק היית יודע שישרפו לך שלוש שעות יקרות מחייך ויטרפדו את שאיפותיך לתפוס טיסת אל-על מג'נבה... ואם אחרי יום שלם באורלי עם חצי יורו בכיס אתה מצליח להשתחל לטיסת אל-על ישירה לTLV עם קנס של 150EUR, ואחרי כל הסאגה המשמימה הזו אתה מצפה שאיר-פראנס יפצו אותך לפחות על הקנס ששילמת לאל-על, אז על מי תתלונן? על הבבון בדלפק? על הפקיד הקאקר שלא היה מוכן למסור לך את שמו? על הפקידה שניסתה להציל את עורה במשרד הכרטיסים? בצרפת כנראה לא מאמינים בטעויות אנוש ושירות לקוחות מינימלי בצדן, רק בסוכנים אנונימיים במדים שיטפלו בך כטרוריסט מסומם אם לא תדבר בצרפתית המקומית שלהם, בהוצאות דיבה ובבתי משפט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, לא הייתי בנמלי התעופה של צרפת, אבל כן הייתי בחלק גדול מתחנות הרכבת של פאריז, ובכולן היו לוקרים. אם אנחנו כבר מעלים זכרונות: באחת התחנות (בטח בנורד) הייתי צריך לקנות כרטיס לאמסטרדאם, אז עמדתי בתור הארוך בין אמריקאיות מטומטמות והודים עצבניים, וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי... בשלב מסוים, הודיעה המוכרת כי התור נסגר בעוד חמש דקות. מובן כי זעם רב עבר בין האנשים, שחלקם חיכו כשעה לתורם. בסופו של דבר, התפתחו חילוקי דעות קולניים בין המוכרת לבין האדם שעמד ראשון בתור, אך לא הספיק להגיע אליה בזמן לפני הסגירה. נראה לי שהוא טען לאפלייה גזעית (הוא היה שחור, האדם שלפניו היה לבן, ואני לא הבנתי צרפתית), אבל בכל מקרה, הוא נראה כעוס למדי, ובצדק. בסופו של דבר, התרצתה המוכרת והסכימה למכור לו כרטיסים. האנשים, שבינתיים עזבו את התור, התחילו לחזור מתוך תקווה שיוכלו לקנות גם הם, מה שכמובן הביא לחזרה על אותו מצב. המוכרת המסכנה נראתה מותשת מ-8 שעות עבודה רצופות מול תיירים עילגים (מי אמר "טרוריסטים מסוממים"?) וצרפתים חסרי-סבלנות, וקהל הלקוחות לא נראה עליז בהרבה. בסופו של דבר, עברתי יחד עם ההודים לתור השני, שם דווקא הלך מהר יותר, וחיכיתי רק כרבע שעה עד לקניית הכרטיסים המיוחלים. אבל אני את הלקח שלי למדתי - כרטיסים תמיד יש לקנות מראש, עדיף מחוץ לצרפת. (ניתן לקנות כרטיסים טרנס-אירופאיים כמעט בכל תחנה ברחבי היבשת) לפי דעתי, אתה פשוט נראה טיפוס מפוקפק... ------------- גלעד דנבום, מעלה זכרונות, מתגעגע לגשם, ונסחף עם הזרם הוידויי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |