 |
אני חושב שהנושא שהעלית יש לו אולי חשיבות מבחינה אנושית, אך השפעתו על המהלכים המדיניים שולית ביותר.
אסביר את דעתי משני כוונים.
בו נראה איך נראים הדברים מהכוון שלנו. היום מאד אופנתי , במיוחד בקרב השמאל, להבליט דווקא את העוולות שאנו גורמים לצד השני ולהאשים את עצמנו בכל הרעות. אין ספק שעוולות כאלה קיימות, אך האם הדברים האלה חד סטריים ? האין בלבנו המון על הצד השני האין אנו זוכרים את האוטובוס בכביש החוף את הילדים במעלות בנהרייה ובקריית שמונה, את האוטובוסים המתפוצצים ברחובותינו בעיצומו של "תהליך השלום" ?
ובכל זאת איזה משקל יש לכל הדברים הנוראים האלה, בסופו של דבר בבואנו להחליט ? האם באמת כאשר ברק צריך להחליט אם לתת להם את הריבונות על אזור הכותל המערבי הוא אומר לעצמו: המנוולים האלה פוצצו לנו שלושה אוטובוסים בירושלים בשבוע אחד. לכן לא אתן להם את הכותל." בשום פנים ואופן לא. אין לי ספק שלו היו הפלשתינים מסכימים לסיים את הסכסוך עם הקו הסופי שהזכרתי במאמרי הראשי, הייתה הסכמה גורפת בממשלה הנוכחית, והאנשים המתפוצצים בירושלים היו נשכחים באותו רגע. אין לי ספק שכך הוא הדבר בצד השני. הם נלחמים על טריטוריות. למשקעים שהזכרת אין משקל ברגע ההחלטה.
ואולי ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהפיגועים הנוראים ביותר קורים דווקא כשיש "התקדמות", כלומר כשהמתנות נמצאות במשלוח בדרך אליהם. דווקא ברגעים האלה הם מביעים את שמחתם בחגיגות פיגועים. כאשר העסק תקוע כמו היום המצב שקט יחסית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש