 |
השאלה הנשאלת בהערתך, כמו גם בחלק מהערותיו של ניר יניב, עוסקת במחוזות אחרים של קלקול-הנפש שהמיט עלינו הסדר הקפיטלסטי ומחייביו. היא אינה עוסקת בפרסומות, אלא במוצרי-צריכה.
ראוי, אם כן, להפריד בין הדברים: ביחס לפרסומות, בהיותן תקיפה ברוטלית וערמומית על מוחותיהם של ילדים צעירים, רצוי וצריך להפעיל איסור גורף, כמעין אמצעי-חירום אם תרצה.
ביחס לתרבות-הצריכה, כמובן לא יעלה על הדעת להתמודד עמה באמצעות איסורים, שהרי לא ניתן להיכנס לתוך רשימת הקניות של האזרחים, אולם ראוי בהחלט להילחם בה עד חורמה באמצעות חינוך, חינוך ועוד הרבה חינוך.
כדאי, בהזדמנות זו, להעיר את תשומת-הלב לכינוי המזויף "תרבות-צריכה", המרמז כאילו יש דבר תרבותי בפרופוגנדה כמו-פשיסטית הגורמת להמונים לתת את דם-ליבם בעבור חפצים שאינם דרושים להם כלל, והכל כדי להעשיר קבוצה מאוד מצומצמת באוכלוסיה. תרבות יש כאן בערך כמו בפוקימון או בהיי-פייב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש