בתשובה לברקת, 29/09/02 13:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל ההחלטה "מה ללבוש היום" לא נעה רק על הסקאלה של "פרובקטיבי-צנוע". אני לא אלך עם ג'ינס בן 14, משופשף ובעל היסטוריה כמעט יותר ארוכב משלי לבית הספר כשאני צריכה לעמוד מול 30 ילדים. את אותו הג'ינס לא הייתה לי שום בעיה ללבוש בתור תלמידה. ברור שמדובר בתגובת הסביבה. אחרת הייתי קונה 7 זוגות מכנסיים שחורות , 7 טישרטים שיתאימו להן, וסלאמת. אבל מבחינתי- אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי. וכן, זה אומר גם להתלבש בהתאם. אין מה לעשות, אולי זה פוגם לי בפמינזם, אבל אני נהנית להראות טוב, ומרגישה סבאבה לגמרי עם הג'ינס1 הצמוד, שסוחט מחמאות בצירוף הגופיה השחורה שאני סוחבת לאחותי הקטנה דרך קבע. אז מה? אני יודעת טוב מאד מה אני שווה. אני יודעת טוב מאד שאני אהיה שווה לא פחות גם בטרנינג, ולא אהיה שווה יותר עם ביקיני. ולגבי החיוכים, ברקת, באמת לא הבנתי מה הבעיה. אם הייתי מתסובבת עם פרצוף עצוב, לא הייתי רואה שום פגם בזה שמישהו היה מבקש ממני לחייך. וגם לי זה קורה לא פעם שאני מבקשת ממישהו חיוך. חיכוים זה טוב. חיוכים זה בריא. חיוכים זה חלק מאבות המזון החשובים ביותר להתפתחות שלנו!2 הנקודה שלי, (ואני מתחילה לתהות שוב אם הייתה לי כזו אי פעם) היא שאם כבר הגענו (כנשים)למצב שיש לנו בחירה, לא כדאי שנוותר עליה גם בתחומים שבהם כאילו ברור מאליו שהם שלנו. 1אוהבת ג'ינסים, מה לעשות. אף אחד לא מושלם. 2ושמש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט נותן לאמי לקנות בשבילי. חוסך הרבה צרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמשפיעים על ההחלטה "מה ללבוש". אני התמקדתי רק באחד מהם. מעבר לזה, אותו לבוש יכול להיראות אחרת לגמרי על אנשים שונים - זה תלוי בגיל, בהופעה הכללית, במשקל, באורך השיער... אבל באמת שאין מה להיכנס לזה. איפה קראת בהודעה שלי שצריך להתלבש שמרני, או שלא כדאי להרגיש טוב עם הגוף, או שמחמאות הן לא דבר רצוי? לגבי החיוכים 1, חיוך משדר אופטימיות ושמחת חיים. אבל בנסיבות מסוימות, הוא משדר זמינות, הוא מזמין. בהקשר שבו קרה האירועון שהזכרתי, חציתי כביש ומולי צף מבטו של רוכב האופניים, גבר כבן חמישים. ההערה שלו באה, כך הרגשתי לפחות, מכיוון שלא הגבתי למבט הזה. ועפרונית יקירתי, איך לומר זאת בעדינות - אני לא חושבת שיצרתי כאן רושם של מישהי שתשומת לב גברית היא לצנינים בעיניה. אבל כשלא רואים אותך כאדם, מתחילות הבעיות. ואיפשהו במקום קטן שכזה, את מרגישה מתי לא רואים אותך כאדם. קחי את המילה שלי - האיש על האופניים לא ראה אותי כאדם באותו רגע, ולא היה איכפת לו אם מצב רוחי באותו רגע הצדיק חיוך או לא. הוא רצה פלירט, וכשזה לא קרה, הוא הטיף לי מוסר - בצורה מיידית ופרימיטיבית - על שלא שיתפתי איתו פעולה. 1 חיוכים זה בריא בכל מינון. עם החשיפה לשמש, לעומת זאת, כדאי להיזהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והחלק הראשון של ההודעה שלי לא בא בניגוד להודעה שלך. הוא הוסיף עליה.) _____ העלמה עפרונית, עם תחושה שכדאי שההודעות שלה יתחילו להיות רלוונטיות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה :-) או.קיי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |