 |
אני חושב שאתה טועה בפרשנות המאמר.
אני חושב שצריך להפריד כאן בין שתי סוגיות. הראשונה נוגעת לדימוי של הצופה כיצור פסיבי, שמאמץ את דרכי ההתנהגות והערכים כפי שהם מוצגים בטלוויזיה. בזה אני נוטה להסכים אתך שהדימוי לא משקף את המציאות, וההודעה שלך ממחישה את זה. לאנשים יש צרכים שונים, שמובילים לציפיות שונות, שמובילות לסלקטיביות בבחירה של תוכניות טלוויזיה. הדגש כאן הוא על כך שהתוכניות באות למלא את הצרכים של האדם, או, במילים אחרות: באופן בסיסי, אופי האדם קובע באילו תכניות הוא יצפה ולא התכניות שהוא צופה בהן קובעות את אופיו.
הסוגיה השנייה נוגעת לתוצאות-הלוואי של הצפייה הזאת. גם אם נניח שהאדם בוחר במה לצפות, התכנים שמועברים באמצעות הטלוויזיה מצטרפים לכלל התכנים שהוא קולט מהסביבה ומעצבים את עולמו. אבל, בניגוד לתכנים שמועברים בתקשורת בין-אישית לסוגיה, קיים פער הכרחי בין תכנים אלה לאלו של הסביבה הטבעית שהוא חי בה. הקושי לעשות אינטגרציה בין תכנים עם פער גדול בניהם הוא הנושא שהמאמר מדבר עליו. הוא לא מתייחס לצופה כאל יצור פסיבי, אלא כיצור פעיל שמנסה לגשר בין עולמות.
-----
החוויה האישית שלי שונה לחלוטין מהתיאורים במאמר. הבחורות שאני פוגש הרבה יותר יפות ומושכות מאלו שבטלוויזיה, האושר ואפילו השעמום שלי הרבה יותר מעניינים (אותי בלבד, אז מה?), ובכלל, במפגש עם אנשים אמיתיים יש עוצמה שלפעמים מבריחה אותי אל הטלוויזיה רק בשביל להירגע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש