|
זאת נקודה מצויינת. אני לא מחלק את העולם לשניים - כאלה שחדורים להט אידאולוגי, ולעולם לא יעזבו, וכאלה שמונעים רק מאינטרסים חומריים שנודדים כמו החול. אנשים לא עוזבים מדינה כל יומיים, ומצד שני ניתן למצוא דוגמאות רבות שגם אנשים חדורי אידאולוגיה יכולים "להישבר", או לשנות את דעתם, או את אופים וכו'. עם זאת, הזדהות עם ערכי המדינה/העם נראה לי בהחלט כגורם בעל השפעה ניכרת. דן אלמגור שר על האנשים שחיים על לוע ההר געש, ומישהו שר (אחרי מלחמת יום כיפור?) על חיים בניו זילנד. אני חושב שאנשים רבים לא עוזבים את המדינה רק בגלל שהם רגילים לחיות פה, או בגלל שטוב יותר לחיות פה. אני לא חושב שכל העולים היהודיים ישארו פה או שכל ה"צברים" ישארו פה, אך תהיה להם נטיה חזקה יותר להישאר. ואם לדבר בראיה יותר רחבה, אני בעד פלורליזם תרבותי, אך תנועות הגירה מאסיביות לא גורמות לפלורליזם, אלא להיפך - או שהן גורמות לקיטוב בתוך החברה, ליצירת קהילות סגורות בתוך עצמן שמספקות לעצמן את מירב השירותים ונמנעות ממגע עם שאר הקהילות; או שהן גורמות ל"מריחה" של כלל התרבויות בכל המקומות לידי בלילה זהה בכל מקום. זה כמו לבטל את שמורות הטבע ולתת לכל החיות לחיות בכל המקומות - בשלב מסויום נקבל דגם מונוטוני שחוזר על עצמו בכל מקום. אני לא אומר את הדברים בראיה קסנופובית, אלא בראיה הפוכה. אני מעוניין שהעושר התרבותי ש(עדיין) קיים היום, לא יעלם. אני לא רוצה שהמנהגים של בית סבא יעלמו ובמקומם ההרגלים הגלובליים ירבצו בכל מקום. זה קורה כבר היום בגלל הגלובליזציה והשלכותיה, צריך להרים את הראש ולראות שזה כבר כאן. ואם נחזור לנושא המקורי - למה לא להכניס למדינה אנשים רק על סמך כישוריהם והתאמתם לשוק העבודה המקומי: לדעתי זה בלתי ישים ויכול להפוך את המדינה לטוטליטרית באופן מחריד. נגיד שצריך עכשיו עובדי רפת, ומכיון שאני יודע לעבוד בזה נותנים לי אזרחות. ואם פתאום אני לא רוצה לעבוד ברפת, כי זה קשה, ואחרי קבלת האזרחות אני מחפש עבודה משרדית? אז אולי יהיה כתוב לי על התעודת זהות את המקצוע שבו עלי לעבוד ויהיה אסור לי לעבוד בכל עבודה אחרת? ואחרי כמה זמן יהיה מותר לי לעבוד בעבודה אחרת? ואם נקבל רק אנשי צווארון לבן, מי יעבוד לנו ברפת?
|
|