 |
אני הסיפור שלי שאני הייתי מאושפזת כמה זמן בבית חולים בגלל שהיה לי דיכאון והיתפרצויות ואחר כך הייתי בבית חולים אבל במחלקה פתוחה שיכלתי ללכת מתי שאני רוצה ואני הבנתי שזה מקום טוב בישבילי להיו ת ואחר כך שיחררו אותי שאמרו לי שאני יכולה ללכת כבר הביתה ועדיין נשארו לי דכאון ולפעצמים בלגנים של אלימות וחפצים אז אני הולכת לטיפול אצל רופא במחלקה שהייתי אבל במר]פאות חוץ.ואני מקבלת כדורים אבל לא מאוד חזקים כמו במחלקה נגיד פרפנן אלה רק דברים להרגיע ולישון.ואני יש לי מחשדבות לפעמים שאני חושבת נגיד שאני יעשה משהו ל אמא שלי שאנחנו גרים באותו בית דברים כאלה שאני צריכה לגיד לרופא שהוא יקבע לי את התץרופות ובלי התרופות אני מרגישה ממש לא טוב ויש יותר דיכאון והיתפרצויות.
אז אני עכשיו פוחדת נגיד אם אני אומרת לרופא בפגיש ה נגיד שאני מרגישה שיש לי נגיד צורך להרוג את אמא שלי אז הוא ילך למישטרה וזה אז אני לא יכולה להגיד לו את הדברים האלה ואז הוא לא יכול לתת לי תרופות למה שאני צריכה והמצב יהיה יותר גרוע אפילו.
אז אני לא מבינה מה ההיגיון של השופט לגמור על כל הטיפולים הפסביכולוגים לשים בכלא את כל החולים שהם בכלל זה לא אשמתם זה כימיה בראש שלהם???
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש