 |
~ * ** *** **** לא לקרוא - הכל רכילויות בנות אלף פלוס שנים - שעמום תחת, ראו הזהרתם **** *** ** * ~
עכשיו שהזכרון הקצר של שנינו נפגע במרחבי היבשת, הרשה לי לרענן את זכרון הפיל הטבוע בחוטמך.
גם לפני איזה שבע מאות שנה התחלת להרגיש לא טוב בחצי האי העיברי. הממלכה היתה מפולגת לנסיכויות קטנות עם שולטן ערבי כזה או אחר מושל בקסטל ברמה. וזה לא שינה הרבה אם השלטון היה בידי מוסלמי או יהודי, שניהם היו רודפי שררה, תאבי בצע ומסואבים כפי שרק הבן-דוד של המלך יכול להיות.
ומתי שהוא גם אתה תפסת לך איזה רבי יקותיאל פציפיסט ומרדן 1 שהחציף פנים כנגד השלטון ומצא את קרקפתו ניתקת מיתרת גופו לבלי שוב. וגם אז היית מסתובב ברחובות והיה נדמה לך שכל הטבע מבכה איתך את מותו של המרן קותי. וגם אז גמלה בך ההחלטה למרוד במלכות ולארוז הדיסקים והספרים והגומיות לשיער, ולעקור צפונה.
וככה נדדת בשקט מנסיכות לנסיכות, ודרך הקווים לגאליה הקתולית, וממנה למישורים מסבירי הפנים של הים הבלטי. ואיפשהוא בין אנטוורפן להמבורג השתקעת אתה ובניך לאיזה מאה מאתיים חמש מאות שנה.
וכעתה גם אז הייתי תתרן, ואפי הליסבונאי הכביר לא הבחין בין דין מלוכה לשרירות עריץ, והעדפתי לשכון לחופי האוקיינוס ולגרגר מולים וסושי תמנונים באין מפריע, ואין רבי אנוס פוצה פה ומצפצף, פן יחשף, ואולי האמנתי שגם כשכל עיבריה תיפול לידי הקתולים ימ"ש, אני אספיק להימלט אליך לורמזיה, מסילה, גנט, קלן או סיאנה.
אבל מה לעשות וידידנו אלכסנדר כבר אז היה טרוד בעסקיו וידידו דאז עידו; ואתה הטבעת יגונך באלכוהול וקטורת לבנה; וכך אני הוספתי להתגלגל ממעינץ לגליציה, ואולי ללובלין, ולבסוף לרומניע תאבת החיים, פולין הבערה וליטא גרומת הפנים. ומשם לשרגורוד, ובעקבות המלחמה לצ'רנוביץ, הפרבר התרבותי לפאתי קייב, עם חופשות קיץ באודעסה שבקרים.
וכך מחציתי אחוזת שגעון הרדיפה, נצר חצרות החסידים, המתנגדים והכהונה, עקרה מצ'רנוביץ לירושלים, בהותירו ככופר את כל נכסיה מאחור.
ואילו מחציתי אוהבת החיים, השינה, המולים, השיכר והים עקרה גם היא מקישינייב לערד. ואת התואר מן המכון הפוליטכני בלנינגראד, עם ספציאליטה בטלמוטוריקה (יעני, בקרה) הכירו ברחובות כתואר שני בהנדסת חשמל עם התמחות בטלויזיות, וממילא אף אחד לא מסתכל על הנייר המדופלם הזה כשאתה רוסי שמחפש עבודה במקצוע בארץ המחורבנת הזו של פוסט מלחמת יוה"כ.
אבל כל זה כבר גולש לתחום הזיכרון הקצר שלך, והס מלהזכיר את הפטור מצה"ל שקיבלה אמי (העתודאית מבר-אילן) עת נכנסה להריון. אחרי הכל הקתולים בעיבריה, שלא כאחיהם (?) הטאטארים, מעולם לא ראו בעין יפה נישואי בזק הבאים מאהבה. אצלם זה תמיד היה עניין של שדכנות פוליטית מלוכלכת, וממילא אם המלך היה קופיף אימפוטנט היתה מוצאת לה המלכה איזה בן-תשחורת עיברי מתולתל שיער ותכול-עיניים, עם שפתי דבש ולשון מהירת חימה וחובבת שיכר.
ואת מי זה באמת מעניין אם יקותיאל נערף בגלל עזות מצחו או בגלל ידיעותיו המופלגות ברזי דגדגנה של אחת תרזה חסודה, ואם התעברה מן הרב, הבן או רוח הקודש. העיקר שהשולטן הקוף שמע שהילד לא לו, ובחר לקבור מהר את החרפה בבית קברות כזה או אחר.
מי יודע, אולי בימינו אפשר לבדוק כמה קטלונים גאים חולקים את חוטמו הגנטי של ר' קותי השובב, וכמה בסקים קיבלו את תאוותם לפלפלים אדומים חריפים מן השמאלן הפציפיסט השתיין שנתגלגל לו לאעמסטרדעם של מעלה, היא ראש פינה הבנויה.
אבן מאסו הבונים גבר.
\\\\\\\\\\\\\\\\ כבר אמרתי שיהיה משעמם, אז לא לבוא בטענות עכשיו אם יגעתם ולא מצאתם. מורשת של אבא אבן לא יותר מצחיק. \\\\\\\\\\\\\\\\
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש