למיטב זכרוני הזייפנים יצרו תערובת קפה משלהם והדביקו על הג'ארות את הסטיקר של עלית. בתחנה המרכזית תוכל למצוא בשקט חולצות 'ניקי' של 'צ'יקאגו בולז' וכל מיני חיקויים אחרים של 'ג'ינס חיים' (ליווי'ס הומצא ע"י יהודה-לייב שטראוס, לא לויקו כפי שמקובל לחשוב אצלנו).
לעומת זאת, לא תמצא דיסקים של 'אברהם סחרוף' מתחזה לברי, או 'מיכאל בן יעקב', או מערכות הפעלה של 'בילי גייטז'. ובכלל, אם למישהו בתעשיית המוסיקה העולמית מפריע שבארץ לא מוכנים לשלם מאה-מאה חמישים שקל לדיסק טוב, אני חושב שבימינו לאף אחד לא יזיק אם יתחילו להחרים אותנו. הד ארצי אולי יפשטו את הרגל, האוזן השלישית יאלצו אולי לעבור משינקין לרח' הרצל, אבל אנחנו תמיד נוכל לנקז את מורפיאוס להארד-דיסק וממנו לצורב. ואם יש דיסק או שניים שקשה למצוא ברשת, תמיד אפשר לתפוס טיסת ארקיע לאתונה או איסטנבול עם כרטיס אשראי בכיס, סוודר וסנדביץ'. ואז לשלוח שלושים ארבעים קילו דיסקים באניה או אווירון לכל הדודים והדודות.
ואם ממש רוצים להשקיע ולדפוק את רשות הדואר הטורקית, תמיד אפשר להתקשר לחבריי ביוון או קושטא ולתאם סופ"ש של רכש מוסיקלי, הקלטות למחשב ותמסורת נתונים מהירה מתחת לים התיכון.
Somewhere in the mediterranean, we are the voice of piss
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש