 |
אוקיי. אני חושב שהבנתי עכשיו למה אתה התכוונת (לפי חצייה האחרון של תגובתך). תודה רבה באמת על הפתיחות ועל ההשקעה, הן מבחינת זמנך והן מבחינת רגשותיך. מה שאני יכול לומר על כך זה שאם פתיל מגיע למבוי סתום והוא חוזר על עצמו אני לא רואה טעם להמשיך אותו, בלי קשר לזהות המשתתפים ולנושא הדיון. זה בזבוז להתעצבן על הצד השני על-כך שהוא ממשיך דיונים ללא תוצאות כל עוד גם אתה, בעצם, עושה בדיוק את אותו הדבר. מעבר לכך שזה מתסכל, זה פשוט לא מקדם את המטרה. ואגב, אם מישהו אכן יכתוב ספר ציני על "הקנאים מדת המתנגדים" יש לי הרגשה שהרבה מהציניות תהיה למרות, ולא בגלל, ההשתתפות האישית שלך בדיון. הלאה: לא התייחסתי כלל לקבילות הלוגית של הטיעונים והנימוקים, כי זה לא העניין שלי כאן כרגע. אני גם בשום פנים ואופן לא חושב שהם נובעים רק או בעיקר (ובמקרה של לא מעט מתדיינים: בכלל) מרצון למניפולציה רגשית. התכוונתי שבהקשר של ויכוח אינטלקטואלי דקדקני, כל נסיון מצדכם להביע תרעומת על הדקדקנות או לנסות ולתקשר ברמה עמוקה יותר מזו של טיעונים ואנטי טיעונים לוגיים תיראה כמניפולציה, זה הכל. עכשיו: *כל* אכפתיות, *כל* רגש, *כל* "עקרון מוסר מקובל ועקבי" הוא דעה קדומה ושרירותית. האכפתיות שלך מגנוסים אחרים אינה מתקדמת יותר או פחות, נעלה יותר או פחות, אוניברסלית יותר או פחות מהסוגנות הסתמית שלי או מהמחוייבות המדעית-רפואית של ניצה, למשל]1[. לכן אני אומר שבאמת יש כאן שני מגרשים, ולמרות שאני לא יודע אם אתה אישית יורד מהיציע גם כשאתה מתארח אצל קבוצה אחרת, אני יכול לומר די בוודאות שדי הרבה מתדיינים מהצד שלך לא מוכנים. דיון אינטלקטואלי משועשע וציני, איכותי יותר או פחות מבחינה לוגית, הוא לא יותר "המשחק שלנו" מאשר התלהמות והטחת עלבונות, איכותית יותר או פחות מבחינה רטורית, היא "המשחק שלכם". אלה פשוט שני המשחקים היחידים שאפשר לשחק בין אנשים שלא מוכנים לתקשר ברמה עמוקה יותר, ואני מאמין שכבר עברנו את השלב הזה בפתיל הנוכחי. ]1[ דוגמה לעוד אייל בנוסף אליך ששומר על פסון חסר-ציניות מול לחץ דמגוגי בלתי מבוטל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש