 |
אין לא תקדים מחייב (שכן הדבר לא נפסק בבית המשפט העליון) ואף לא תקדים מנחה (שכן אין בית משפט נמוך יותר).
חוצמזה, הוא קבע שהראיות קבילות לעניין "ראיות לכאורה", כלומר כדי לבסס עילת מעצר. ייתכן שבאמת מדובר בקביעה ראשונית בתחומה, אבל יש לסייג זאת בשניים: ראשית, החסיון המוקנה לדברים שנמסרו לעובד סוציאלי, מטפל ורופא אינו חסיון מוחלט, והוא נסוג כאשר העניין שבגילוי המידע עדיף; כך שאין כאן פריצה של החוק הקיים, אלא יישומו בלבד.
שנית, כללי הקבילות של "ראיות לכאורה" לעניין מעצר הינם רחבים יותר מאלו של המשפט הפלילי גופו; ומכאן שייתכן שפסיקה זו לא תוחל על הראיות שיובאו במשפט עצמו. שהרי יש הבדל בין הצורך למנוע פשע, לבין הצורך להעניש על איומים לבצעו.
יש משהו מצחיק במעצרו עד תום ההליכים, כאשר הוא יכול להודות באיומים ולקבל עונש זעום שאינו כולל מאסר בפועל ולהשתחרר בתוך שבוע. מעניין באיזו עבירה הוא מואשם, ומה העונש הצפוי לו בשלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש