בתשובה לזבובון, 23/09/02 2:16
היפכא מסתבר, גם נכון. 93763
איפסילון • בתשובה לזבובון יום ב', 23/9/2002, 20:33
זבובון חביב,

מהות הלאום היהודי אינה *רק* מסורת, אלא גם שפה (עברית), טריטוריה (ארץ-ישראל), ומטען תרבותי (למשל: התנ"ך, שירת ספרד, שלום-עליכם, ומאיר שלו). לא כל בני הלאום היהודי הם שומרי-מסורת, לא כולם דוברים עברית, לא כולם מתגוררים בארץ-ישראל, ולא כולם נושאים את כל ה"מטען התרבותי" הנ"ל, או אפילו את חלקו - אבל הצירוף של כל הדברים הללו, הוא בעיניי מהות הלאום היהודי.

מסורת מטבעה יש לה "שורשים" כלשהם (פרקטיים או דתיים) - אך טבעם של השורשים הללו שהם נשכחים (או נעשים בלתי-רלוונטיים) במשך הדורות, והמסורת היא שנשארת. יש כאן תהליך של "ברירה טבעית" - לא כל מה שאבותי עשו הוא בעיניי בבחינת "מסורת" שיש לשמר אותה (הלבוש המזרח-אירופי מהמאה ה-‏18 אינו כזה בעיניי, מה עוד שהוא מייצג מסורת רק של חלק מהעם היהודי). אני אדם חופשי - אין עלי מורא של מצוות דתיות, ולכן אני יכול לבחור לי את המסורות שהן בעיניי יפות וראויות לשימור - ולקיים אותן. אם חלק נכבד מהעם בוחר באופן דומה לי - נוצרת מסורת לאומית.

הקשר בין עם ישראל לארץ-ישראל הוא בעיניי בראש ובראשונה קשר *היסטורי*: "בארץ ישראל קם העם היהודי. בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."
בקיצור - ארץ-ישראל היא ארצו של עם ישראל, כפי שאנגליה היא ארצו של העם האנגלי ואיטליה - ארצו של העם האיטלקי. האנגלים והאיטלקים אינם נזקקים לטיעונים דתיים כדי להוכיח את זיקתם לארצותיהם. מדוע שאני אזדקק לטיעונים כאלה?

זו גם הסיבה שאני נשאר פה. זו הארץ שלי - האחת והיחידה. בכל מקום אחר אני ארגיש זר. אני עושה מילואים כדי לשמור על הארץ כך שהיא תישאר שלי. זה חשוב לי. לא תמיד קל לחיות בארץ‏1 - ובכל זאת קשה לי עוד יותר לראות את עצמי חי במקום אחר. למה - גם, אני מודה, כי אני רגיל (ומה נורא כל-כך בתשובה הזאת? בני אדם הם יצורים שאוהבים הרגלים, לפחות רובם, לפחות חלק מהזמן. ללא הרגלים חיינו היו מבולגנים מאד‏2 - וספק אם היינו נהנים מהם כל-כך).
אבל זה לא רק עניין של הרגל. יש לי תחושה עמוקה שכאן מקומי, בקרב בני-עמי - ושבכל מקום אחר ארגיש זר ומנותק. זה ההסבר הטוב ביותר שביכולתי לספק (כרגע, לפחות).

---
לעניין התשלומים לש"ס ואגו"י - בכל מדינה דמוקרטית ישנן קבוצות-אינטרסים העושות שימוש בכלים פוליטיים כדי לקדם את ענייניהן - גם הכספיים. המערכת הדמוקרטית אמורה לדאוג לאזן בין הקבוצות הללו באופן שיהיה, בסופו של דבר, פחות או יותר "צודק". במדינת ישראל, בגלל נסיבות שונות ומשונות, לציבור החרדי יש יותר כח פוליטי (ולכן - יותר תמיכה כספית מתקציב הממשלה, כלומר מהכיס שלי) מכפי ש"צודק" שיהיה לו. אני עושה את שלי בנסיון לשנות את המצב הזה, ע"י כך שאני *לא* מצביע ש"ס או אגודת-ישראל. אם בעינייך זהו הנושא החשוב ביותר העומד על סדר-היום הציבורי במדינה, אתה רשאי להצביע למפלגות אשר חורתות אותו על דגלן - כמו "שינוי" או "מרצ". בקיצור - כל העניין הוא ויכוח פוליטי-כלכלי מהסוג הקיים במדינות רבות - וודאי שאיננו, בעיניי, סיבה לעזוב את ארצי ולחפש לי אחת אחרת.

---
‏1 אם כי לא תמיד כל-כך קשה כפי שנוטים לצייר זאת. הרטינה המתמדת על "כמה קשה המצב" היא מסורת יהודית ארוכת-ימים - ונראה שעל המסורת הזאת, לפחות, גם אתה שומר.

‏2 כמו שדן קוויל אמר פעם - "אם לא נצליח, יש סיכוי טוב שניכשל".
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות