בתשובה לאיילת בועזסון, 22/09/02 19:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דברי בשם עצמך. אני יוצא חופשי בלי לדאוג. שלא לדבר על זה שכמעט מדי יום אני מבקר בבית קפה שסמוך למשרד שלי. אני מבקר בפאבים, בקולנוע, מסתובב בקניון כשאני צריך לקנות משהו, וקופץ לטאואר רקורדס במרכז העיר כדי לראות איזה דיסקים חדשים יש לפני שאני מחליט מה אני מזמין דרך האינטרנט (בכל זאת, יותר זול...). ולא רק אני. עוד לא ראיתי את בתי הקפה הריקים שכולם מדברים עליהם, בשבוע שעבר הלכתי לפאב עם ידידה ובקושי מצאנו מקום לשבת. רח' עמק הרפאים מלא כהרגלו בכלי רכב ובהולכי רגל. אל תדביקי את ההיסטריה האישית שלך לכל השאר. אולי את חוששת יותר כי יש לך ילדה קטנה, ואין לי כוונה לשפוט אותך, אבל משפטים כמו "כאן בירושלים כבר שכחנו" ("אנחנו במעונות מאוד אוהבים את הכתיבה של הפילוסוף מאן"1) הם, איך לאמר בעדינות, לא מדויקים. 1 סליחה, לא יכולתי להתאפק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, התיאור של נגה בנוגע להתעלמות המופגנת של הישראלים מהמצב כולו, חורה לי ומעוותת לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי להתעלמות מופגנת. טענתי לנורמליזציה של המצב - כבר כתבו לפניי בעיתונות איך הסף הציבורי עלה עם כל פיגוע, עד לשיא של לפני חצי שנה, בו פיגוע יום-יומי הפך למשהו "נורמלי". במקביל, התפיסה הציבורית לדרך הטיפול שלנו בערפאת הלכה והתנרמלה, כך שהמצור הנוכחי לא נתפס כפעולה אגרסיבית או סוריאליסטית במיוחד. העליתי השערה כי הנורמליזציה הזו מתאפשרת כתוצאה מטמינת ראש בחול של צעירים בארץ המנסים (באופן טבעי) להמשיך ולנהל את חייהם כרגיל, ולחיות כמו כל אזרח בן 30 בכל מדינה נורמלית. אין בי ביקורת על חברים בארץ המתעלמים מהמדיה - הלוואי ויכלתי לעשות זאת בעצמי, ואז הייתי ממשיכה לחיות בארץ בשמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיום גם אני הייתי בירושלים (איזה כיף לי), ולמרות כל ההתרעות ואנשי הביטחון שהסתובבו בכל מקום היו המון אנשים. זה היה מדהים. יום יבוא ואני אגדל ואגור בעיר הזאת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |