 |
יש ניתוח יפה מאוד של הדרך בה מסופר סיפור העקדה על ידי נחמה ליבוביץ (אחותו של..). היא שמה לב לביטוי המיוחד "וילכו שניהם יחדיו" המופיע פעמיים בסיפור: פעם ראשונה לאחר שהם נפרדים מהנערים והולכים אל ה"מקום". אברהם שם את העצים על בנו יצחק, (מכאן שהוא היה החזק משניהם ולפיכך סביר שלא היה ילד), ולוקח את האש והמאכלת בידו. בזמן זה אברהם יודע שהוא הולך להקריב את בנו, ויצחק לא יודע. בכל זאת כתוב ו"ילכו שניהם יחדיו" באותו ראש באותה שלמות. אחר כך שואל יצחק את אביו: "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" ואברהם עונה "אלוהים יראה לו השה לעולה בני" מתשובה סתומה הזו יצחק מבין שהוא השה לעולה, (חז"ל שמים פסיק אחרי המילה "השה" ומחברים את המילים "לעולה בני". כך שבעצם אברהם מספר לבנו שהוא הולך להקריבו). ובכל זאת, מיד לאחר השיחה שוב מופיע הביטוי ו"ילכו שניהם יחדיו" -באותו ראש באותה שלמות. מכאן המסקנה שהיתה הסכמה מלאה ושלמה מצד יצחק למעשה העקדה של אברהם.
לפי רוח הפרשנות הזאת נראה לי שהבעיתיות של עקדת יצחק אינה הכפיה על מישהו אחר למות למען האידאלים שלך, אלא עצם החינוך להקרבה עצמית עבור האידאלים. שניהם עמדו כאן במבחן. אברהם בלהקריב את בנו, ויצחק בלהקריב את עצמו. הנסיון נקרא על שם אברהם משום שזה הרבה יותר קשה לאדם להקריב בן על מזבח האידאלים שלו אפילו בהסכמתו של הבן, מאשר להקריב את עצמו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש