בתשובה לטלי, 19/09/02 21:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את כמובן צודקת ולכן אני מסייגת את תגובתי בדיעבד. אמיל דורקהיים פעל בסוף המאה ה-19. הזמן והמקום בו חקר כמובן מתאימים לתנאי המחקר הנ"ל ולא בהכרח מתאימים לעולם המודרני. נקודת המוצא שלו היא שקיימת לכידות חברתית שמביאה לפעולות שונות ולא הפעולות הן שיוצרות את הלכידות. עצם היות "חברה" מעיד כבר על קיומה של לכידות בתוכה. אני מניחה שההבדלים הגנטיים נלקחו בחשבון ע"י דורקהיים משום שאחרת לא היה עורך את ההפרדה הזו בין הדתות השונות. הטיעון שאת מעלה בנוגע ליכולות ולמניעים של אותם אנשים ליצור קשר זוגי ולהביא ילדים לעולם יכול להיות מוסבר גם מנקודת מבט ביולוגית של הרצון האנושי לשרוד ולהמשיך להתקיים ע"י הולדה. בנוסף, צריך להתחשב בנקודה שדורקהיים הוא סוציולוג תועלתן ולכן מלכתחילה לא התייחס לגורמים הפסיכולוגיים שהעלית, בדיוק כמו שכל חוקר מכל דיסציפלינה אחרת לא יקח בחשבון את הגורמים מדיסציפלינות שכנות. בנוגע להערתך על התאבדות החיילים, מה בנוגע לאנשי צבא ותיקים שמשרתים שנים בצבא מתוך ראיה אידיאולוגית ולא מתוך חובה חוקית כפי שנהוגה בארץ? גיל השירות שונה, המטרות, הסיבות לשירות וכיו"ב. כפי שציינתי, ההסבר של דורקהיים עונה על שאלת התאבדות הכבוד היפנית. אולי אם היה חוקר היום את התופעה היה מתמקד באנשי עסקים או באנשי הייטק. אפשר להשליך את הדברים לנתונים בהם נתקלתי לא מזמן (ואני אשתדל למצוא אותם ולהעלות אותם לכאן) שגילו אחוזים גבוהים של אוטיזם אצל ילדים בעמק הסיליקון שהוריהם עוסקים במחשבים. הנימוק שהעלו החוקרים נקשר ביכולות החברתיות של ההורים שהביאו אותם לעסוק במקצוע הספציפי הזה. כאשר ישנם משני הצדדים גנים של "חוסר יכולות חברתיות" (בהקצנה כמובן) עלול הדבר להביא, לפי אותם חוקרים למיעוט יכולות חברתיות בצורה מוגברת אצל הילדים. עדיין, נחשבים כל העובדים באותו איזור ובאותו המקצוע לחברה והסממנים המשותפים להם הם שמלכדים אותם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |