 |
פשוט ראיתי יותר מדי אפולוגטיזם חילוני במהלך יום הכיפור, והוצאתי אותו עליך. אני מקווה שלא נפגעת יותר מדי מנימתי הזועפת.
עתה לעניין: לא הגעתי למסקנה הזו שנקראת אתאיזם, אפשר לומר שמעולם לא ממש חשבתי אחרת. רק בחצי העשור האחרון נוכחתי לדעת שיש שם לעמדה שלי, וקוראים לה אתאיזם.
אני לא מוציא את עצמי מהקבוצה הזאת שנקראת יהודים. כלומר, לא היום. אני פשוט מכיר בעובדה שמעולם לא הייתי ממש שייך אליה, והדחקתי זאת בהשפעת שנותי בתיכון, בהן האמנתי לשקר הגדול, דהיינו, שמה שיש לנו כאן זו מדינה יהודית, וקיומה כל כולו למען יהודים הוא. אינני מרגיש שותפות גורל עם כל היהודים בעולם באשר הם יהודים, אינני מרגיש רצון או צורך לשמור על המסורת היהודית ובודאי שלא על הלכתה (מסיבות שהעליתי בהודעה הקודמת). עם מי אני מרגיש שותפות גורל, אם כן?
עם אתאיסטים כמוני ברחבי העולם, במיוחד בארה"ב, בה רק לאחרונה הועילו להעלות לדיון ציבורי את חוסר החוקתיות של פרט קטן שבועת הנאמנות, אותה ללא מחשבה דיקלמתי כל בוקר, בשנת השבתון של הורי בה למדתי בבית ספר אמריקאי. ואילו תגובות זה עורר! תגובות לא ענייניות, תגובות שמראות שרבים בציבור האמריקאי לא יודעים ולא מבינים מי אלה האתאיסטים האלה, שמעיזים ברוב חוצפתם לבקש את זכותם החוקתית והאנושית לחיות במדינה, בה שום דת או ראייה דתית לא נאכפת בשום דרך על ידי הממשל.
עם ישראלים כמוני, אלה הרואים עצמם יהודים, אלה שהם ערבים וגם אלה שהם בכלל רוסיים אתניים מן המניין, אבל משרתים בצבא, ומשרד הפנים זורק את משפחותיהם לגולה בתום השירות, כי הם לא יהודים לפי ההלכה או בכלל.
עם עתודאים כמוני, שלומדים באוניברסיטאות השונות, ומצפים בחרדה ובהתרגשות לששת שנות השירות שלהם בצבא ההגנה לישראל. בכלל, עם החיילים בגילי ושלא בגילי המשרתים בצה"ל או את צה"ל.
עם משפחתי וחברי, השייכים כל אחד לחלק כלשהו, אולי אחר, מן הקבוצות אותן הזכרתי, וחלקם אף לא להם.
אבל עם היהודים, כקולקטיב, עד כמה שאפשר להגדירו, אני לא מרגיש איזו הזדהות, איזו זהות בגורל. ואני לא חושב שזה צריך להפריע לאף אחד, וזה בטח לא עושה את הישראליות שלי לפחות לגיטימית מזו של רוב ככל באי האתר הזה.
ואשר לניצחון, למי אני נותן לנצח? אני חושב שזה ניצחון שלי, בכך שסוף סוף אני מודה בפני עצמי ובפני אחרים בזהותי כפי שאני באמת תופש אותה, ולא כפי שה"מיינסטרים" בישראל רוצה שאתפוש אותה.
על הנאצים אני מבין כאשר אתה מכליל, ואומר שהם לא היו מוצאים את ההבדל ביננו. אבל הם היו מתייחסים לעובדה הלא מעורערת, שלשנינו שורשים גנטיים וגזעיים משותפים. עבורם, זה מספיק בשביל לשים את שנינו באותו התא, באותו מחנה הריכוז. ואני חשבתי שהעולם עבר את השלב בו אדם צריך להתייחס בפני עצמו לגזע שלו כמאפיין זהותי. (אגב, חוק גודווין, הפסדת, הא הא!)
אשר לפלסטינים, אם אתה מתייחס לרוצחים, חברי כנופיות הפחד והשנאה, הם לא מבדילים ביני לבינך, אבל הם גם לא כל כך מבדילים ביני לבין התושב הממוצע מאום אל-פחם. אולי ברטוריקה, אבל לא בפועל. שלושתינו ברי מוות, כי שלושתינו משתמשים באוטובוסים ישראלים, שלושתינו יושבים במסעדות ישראליות, שלושתנו חיים במדינת ישראל. כמובן שאינני מתעלם מסממנים גזעניים ואנטישמיים בעליל המופיעים אצל פלסטינים מסויימים, כמו גם אצל חברים אחרים בקולקטיב המפוקפק (לא מבחינת חבריו, אלא מבחינת הגדרתו כקולקטיב) הנקרא "הערבים." אבל לא אתן לשונאי, מכל האנשים בעולם, להכתיב לי את זהותי.
אגב, עדיין אפשר למחוק את סעיף הלאום מתעודת הזהות?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש