|
אם יורשה לי, אני יכול לייצג את כל האנשים שקוראים באדיקות, אבל כמעט אף פעם לא מגיבים (טל כהן פעם כתב שמדובר במספר נכבד של אנשים, הלא כן?). אני קורא את האייל כבר הרבה זמן (אני מעריך שכ85% מתקופת קיומו, אבל אני לא זוכר איך המציאות נראית בלי "האייל" :)) ועוקב בנשימה עצורה אחרי כל הגלים והאופנות שעוברים על האתר ("הדבר הזה שקורה כאן, זה טוב ליהודים?", אני שואל את עצמי בחשש מה). רציתי לציין, שכמו הרבה אחרים גם אני שמתי לב שבשנה האחרונה חל המהפך הכמותי שאינו מאפשר (לי) לקרוא יותר את כל התגובות שנכתבות, ולפעמים גם לא את כל המאמרים. נדמה לי שקו פרשת המים היה הדיון האין-סופי, המרתק, המעמיק והרלוונטי כל-כך (עבורי) על הניסויים הנערכים על בעלי-חיים. מה שאני מנסה להגיד זה שזה דווקא טוב. כמו בעיתון יומי הראוי לשמו (קיבלתי לאחרונה מתנה ליומולדת, מנוי על עיתון יומי ראוי לשמו) שאין שום סיכוי לקרוא את כל מה שכתוב בו (אפילו בימים הנוראים, אפילו אם חברה שלך נסעה לחו"ל לשלושה שבועות בלעדיך), גם כאן כל אחד יכול לבחור מה מעניין אותו מה חשוב לו. הביישנים יכולים לבחור באופן סלקטיבי (מאוד!) על מה מתחשק להם להגיב, ואלה שאינם ביישנים, טוב, הם יגיבו על כל דבר וכל העניין ממשיך לזוז. בקיצור, מה שרציתי להגיד זה תודה רבה, לכל העושים במלאכה וכמובן לחבר טוב שפעם, מזמן, אמר לי ששווה לבוא לראות
|
|