 |
מה שכתבת על תחושת הכאב די נכון אך לא כל כך קשור לעניין. מדובר פה בסבל, וסבל הוא ללא ספק תחושה שמקורה איננו רק בכאב פיזי. למשל, סבל עצום נגרם לקוף רזוס רק מעצם העובדה שהוא מוחזק לבדו בכלוב קטן במשך זמן רב. קוף שנמצא במצב הזה מספיק זמן, גם אם לא עושים לו שום דבר כואב במיוחד ומאכילים אותו כמו שצריך, מאבד לאט לאט את שפיותו והופך לצל של עצמו. תנאי ההחזקה של הקופים הם הסיבה העיקרית ששיקום קופים ממעבדות הוא תהליך שלוקח חודשים ואף שנים ולעתים גם אז אינו מצליח להחזיר אותם לתפקוד נורמלי.
אין חילוקי דיעות עם זאת על כך שמקורה של תחושת סבל הוא איפה-שהוא במוח. בהמשך לזה ולפסקה האחרונה שלך, מדוע שתוצאות ניסוי מוצלח כביכול בקופים לא יאפשרו באופן מיידי הפעלת תהליך זהה על בני-אדם? מה אמור לקרות בין השלמת הניסוי בקופים לבין הפעלת הטיפול בבני-אדם? המטרה, בסופו של דבר, היא הרי לברר האם הטיפול מקטין את סבל החולים או מגביר אותו (סבלם של החולים עלול לגדול גם ללא שיסבלו מכאב, למשל אם ירעדו פחות אך גם יאבדו חצי מאוצר המלים שלהם ואת יכולתם לקרוא ולכתוב). מכיוון שקופים לא מדברים, לא קוראים ולא כותבים, הדרך היחידה לברר את האפקטיביות האמיתית של הטיפול היא לבצע אותו בבני-אדם, ואם זו הדרך היחידה, אין שום סיבה לא לעשות זאת באופן די מיידי. ודאי לא כשכל יום שעובר פירושו סבל מתמשך לחולים שטרם טופלו.
עכשיו, אם מבצעים את הטיפול בבני-אדם חולי פרקינסון, האם תוצאות הניסויים המוקדמים בקופים רלוונטיות למשהו? אם כן, וכמו שכתבת "אין ספק [ש]המידע שנצבר בהם יאפשר לפסול חלק מהתהליכים", משמע שמוחות הקופים דומים אפריורית למוחותיהם של בני-אדם ברמה המספיקה על מנת לבצע אקסטרפולציה כזו, אך אז אין בסיס לטענה שדווקא בחלק המוח האחראי על תחושות הסבל קיים בינינו לבינם הבדל מהותי שנותן לניסוי לגיטימציה מוסרית. אם לא, משמע שהניסויים היו מיותרים (שלא לומר מטעים), וניסוי מיותר בחקר המוח פירושו בזבוז אדיר של משאבים יקרים שיכלו להיות מוקדשים לטיפול במחלה האמיתית בדרכים טובות יותר.
כך או כך, אני מתקשה למצוא מוסריות יתרה במתודה הזאת, ולמרות זאת היא נחשבת כאמור לאחר משיטות המחקר היוקרתיות והמוערכות ביותר בעולם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש