בתשובה ליוסי גורביץ, 24/08/00 15:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יוסי, כבר כמעט ששכחתי את השיטה הזו, של לזרוק קביעה החלטית מתוך תקווה שתיתפס כאמת מוצקה רק משום... שנאמרה בהחלטיות. לומר שהתפישה האורתודוכסית שוללת כל קיום שאינו יהודי וש"רק יהודים הם בני-אדם" זו דוגמה בוטה לכך. מילא אם היית מסתמך על רציונל ידוע ומוסכם ביהדות. אבל התואר "קנה קצוץ" הוא קיר בטון לעומת האימרה שהבאת ("אתם קרויים אדם" וגו'), שאיני יודע אפילו מהיכן נלקחה. אני לא טוען שהיא לא קיימת, אני בטוח שתוכל למצוא לי את המקור, אבל אם לאחר 15 שנה של התחנכות במוסדות דתיים מגוונים שונים *אני* לא מכיר אותה - כנראה שהיא לא כל-כך משמעותית ומקובלת, הלא כך? מבלי להזכיר דוגמאות היסטוריות שנוטות לחמם דיונים, אתה והשמאל הראדיקלי משתמשים בטקטיקה פסולה של אני-אגיד-לך-מה-אתה-חושב או אני-אגיד-לך-מה-אתה-רוצה. אל תשער השערות, התייחס למציאות בשטח. אל תשתמש במשפט המסוכן של "היום ככה-וככה, מחר ככה-וככה, אם לא ניזהר אז מחרתיים יהיה ככה-וככה ולפני שנשים לב אז בכלל יהיה ככה-וככה!". אני לא דורש ממך פוסט-מודרניזם. אני דורש ממך את מה שאתה מצר שאין די ממנו - ליברליזם. איני שולל את זכותך לקום ולהגן על עצמך, על עקרונותיך, על נשמת אפך האידיאולוגית. אבל התפלפלות בסוגיה היפוטתית של מה דינו לכתחילה של יהודי שהורג אינו יהודי - שבוודאי איננה חדשה ולא נולדה בשנים האחרונות - אינה הגנה עצמית. זהו מיחזור של נשק ישן לטובת שנאה ישנה-חדשה. לא ששנאה אינה לגיטימית, היא רגש אנושי מובן, אבל בוא לא נשתמש בה בשם הליברליות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה אתה חושב שיוסי מסוגל לספק אסמכתות לציטוטיו. לרוב הם בדיה מוחלטת. קח כדוגמא את הציטטה הקבועה שלו ''הטוב שבגויים הרוג'' שמקורה הנעלם עדיין ממתין לחשיפתו. או התבסותיו על גמרות המתייחסות ל''עם הארץ'' בהקשר של שחיטה כאשר הוא במפתיע שכח לספר לקוראים התמימים שאלו הנוסחאות ששובשו על ידי הצנזורה הנוצרית. האימרה המקורית, למותר לציין התייחסה לנוצרים בתקופת הקיסרים הנוצרים הראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. דבריו של יוסי הם לעולם לא בדיה מוחלטת וכהיסטוריון בדרך-כלל יש לו את ציון המקור עוד לפני שיש לו את המקור עצמו. אלא שהאורתודוכסיה - כמו כל דת - מלאה בכך-כך הרבה אמרות, פסקים ופתגמים, שהתבססו בתקופות שונות ועל רקע אירועים היסטוריים שונים, ומובן שיהיו בהם כמה ''בלתי מוצלחים''. יוסי חוטא לפעמים בדיספרופורציה מכוונת של אמרים שונים ומתעלם מכך שהם אינם מקובלים - לא דה-יורה ולא דה-פקטו. זו עבודה קלה מאד אבל בלתי הגונה. ואגב, דווקא את ''הטוב שבגויים הרוג'' אני מכיר היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיש: "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו". "כשר שברופאים לגהינום". "טוב שבטבחים שותפו של עמלק". ויש גם אימרה שמזכירה את מה שיוסי שיבש: "כשר שבמצריים הרוג". אני חושב שהסמיכות של האימרה ל"טוב שברופאים לגיהנום" (לא זוכר מקור מדוייק זה מובא ברש"י, ספר שמות, איפשהו באזור יציאת מצריים) מוציאה את המשפט מידי פשוטו וכל הסבר נוסף מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אני כמובן. השם המופיע למעלה הוא שם שהמתמשתי כדי לתקן שגיאת כתיב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. מה המקור שלך? הטקסט שאני מכיר אומר "עם הארץ". גם "תן לי עם הארץ ואשכנו כחמור" של רבי עקיבא הוא סילוף נוצרי? כלומר, לטענתך ספרות שלמה שנכתבה על היחסים בין תלמידי חכמים ל"עמי ארצות" היא בכלל טעות קולמוס? על מה אתה נשען, אם אפשר לדעת? הציטוטים המושמטים מהתלמוד מוכרים לי - כתבתי על כך עבודה סמינריונית - והנושא של "עם הארץ" פשוט לא מופיע שם. שוב, על מה אתה נשען, אם אתה אכן נשען? אשר ל"מקום הנעלם": אמנם אני ידוע כאוסף מעופש של מידע בלתי מעובד, אבל אפילו אני לא זוכר ציטוט מדויק מספר שקראתי לפני יותר מעשור. אני ממתין עד שיחזור לידי העותק של "חמורו של משיח", ואז אשיב לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוי, כמה משעשע אתה ממשיך להסתבך בבורותך. רבי עקיבא בתור עם הארץ אמר תן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור. כלומר דוגמא הפוכה בדיוק. בוודאי שהיה מתח בין עמי הארצות לתלמידי חכמים, אולם צריך לדעת מה היו גבולותיו. עבודתך הסמינריונית היתה כנראה רשלנית ביותר ולו מהסיבה הפשוטה שהיית חייב לקפוץ כנשוך נחש כשראית את הציטטה: "כשר שבמצריים הרוג". הלשון מצריים היא לשון ידועה ומוכרת שהסוואה לגויים, או לנוצרים בפי חכמי אשכנז. לשון זו מופיעה פעמים רבות בתשובותיו של ה"נודע ביהודה" והקורא התמים צריך לשאול את עצמו מה עושה מצרי בפראג.... אם כן אתה לא צריך ללכת עד לספר (שיצא לפני הרבה פחות מעשור עד כמה זכור לי) יכולת להאחז בדוגמא שנתתי לך. אולם דוגמא זו איננה יכולה להתפרש כפשוטה מהסיבה הנקובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט שיוסי הביא מובא בהקשר לדיני טומאה. יהודי שמת באוהל מטמא את כל אשר באוהל, בניגוד לגוי שמטמא את הדברים בהם נגע. זאת משום שנאמר ''אדם כי ימות באוהל'', ובהקשר זה נחשב היהודי לאדם הנושא טומאה רבה יותר מהגוי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |