בתשובה לניצה, 05/09/02 4:02
נראה לי שיש פה שאלה בסיסית יותר 89771
אור • בתשובה לניצה יום ה', 5/9/2002, 8:50
הבעיה בהפעלה לא מבוקרת ולא מפוקחת של כוח על חלקים באוכלוסיה היא שהעניין יכול להתפשט ולפנות נגד הרוב. אם יענישו סייעני פיגועים בלי משפט בסוף ייענשו גם חפים מפשע ובסופו של דבר תיגרם הידרדרות בשלטון החוק וזה יפנה נגדנו. בעיה אחרת היא גם בעיית המוסר הכפול.

אולם ניתן לפתור את הבעיות, לפחות תיאורטית, על ידי שינוי מוסכמות היסוד, אם תתקבלנה על דעתנו וזה לא קל. ניתן לומר, וזה רק בתיאוריה, ש"דין הצדק הדמוקרטי של מדינת ישראל אינו חל אויבי מדינת ישראל ואלו ייענשו על פי חוקים אחרים" וכן ש"אין משום כפילות מוסרית כאשר עצם המוסר עצמו נמצא בסכנה". המצאות כאלו אינן חדשות והיו תקפות אני מניח בימי האימפריות. קשה לי להניח שנשפט באנגליה זכה לדין נשפט בהודו בימי הכיבוש שם, או שאינדיאני זכה לאותו משפט שזכה לו פושע בבוסטון.

קבלתן של הנחות כאלו והקפדה על תיחומן לתחומים שאליהם הם שייכים יכולים להקל על מקרה כמו זה שהגיע לבג"ץ. או בקיצור, החלת דין שונה (דין צבאי, דין כיבוש, דין הגנת האזרח) על עניינים כגון אלה. אז נוצרות שתי בעיות:
1. התפשטות בכל זאת של הדין הצבאי (או אי הדין בעצם) על האזרחי. תופעה שתיקח זמן רב וניתן לפקח עליה במידה מסוימת, כי בכל זאת, עדיין קל להבדיל בין מחבל לעבריין סמים.
2. חזרה לנקודת ההתחלה: ומי יחליט, אם או בלי משפט, אם הנאשם שייך לדין "אויב ישראל" או לדין רגיל? האם סיווג כזה ייעשה אם או בלי משפט? מאידך, כאמור, עדיין די קל להבחין לאן שייך כל נאשם ושנית ניתן לנהל משפט פתוח ודי קצר על לאיזה דין שייך הנאשם. כלומר, מרגע שהואשמת בסיוע לפיגוע אתה משתייך לדין המיוחד ושם מתנהל המשפט באופן אחר, אם בכלל.

ישנו פה כירסום בשלטון החוק הישראלי ובצדק שעומד ביסודו אולם עדיין, היתרון רב מן הנזק, ונשאלת השאלה אם יש טעם בהחזקת שלטון חוק טהור כאשר מספר השופטים, עורכי הדין והנאשמים הרגילים שלו, הולך ומצטמצם בעקביות.
נראה לי שיש פה שאלה בסיסית יותר 89772
Adi Stav • בתשובה לאור יום ה', 5/9/2002, 9:09
אבל זה בדיוק המצב כיום. חיי הפלסטינים אינם מנוהלים על-פי החוק הישראלי, ואפילו לא על ידי חוק אזרחי כל שהוא בצורה בלעדית, אלא הם נתונים תחת שלטון צבאי בה החוקים שונים לחלוטין. אף אזרח ישראלי ואף אדם הגר בתחומי מדינת ישראל "הקטנה" לא ימצא את מגוריו "נתחמים" על-ידי הצבא, או כל גוף אחר, לצורך העניין, ובודאי שלא ללא משפט. אבל תחת שלטון צבאי זה ייתכן, אם לצבא יש מנדט לעשות זאת – וזה בדיוק היה הנושא בו דן בג"ץ. האם אתה מציע משהו מעבר לכך?
נראה לי שיש פה שאלה בסיסית יותר 89786
ניצה • בתשובה לאור יום ה', 5/9/2002, 10:34
מסכימה עם רוב מה שאתה כותב. תרשה לי לנסות להעמיק את הרציונל של מה שכתבת.
הבסיס של ההתייחסות המשפטית לאנשים היא ש''כל עוד לא הוכחה אשמתו, אדם נחשב חף-מפשע''. הנחה בסיסית זאת של חפות, נכונה עבור רוב מוחלט של בני האדם. אם בגלל שהם מחונכים לעשיית הטוב והתרחקות מהרע, ואם בגלל שהם מפחדים, כלומר חוששים מן ההפסד הכרוך בעבירה על החוק. זה לא רק בגלל העונש, אלא גם בגלל ההוקעה הציבורית המתלווה לחשיפת מעשה הפשע. ההנחה הזו מובלעת (או לפחות צריכה להיות מובלעת) בכל ההתיחסויות של הרשויות אל האזרח. אבל
כאשר מדובר בעימות לאומי, המושגים ''חף מפשע'' ו''פושע'' מאבדים ממשמעותם. כי אין כאן מערכת מוסרית אחת הכפופה לרשות שיפוטית מחייבת אחת. המושגים של ''טוב ורע'' שונים לחלוטין ואפילו הפוכים בין שתי המערכות. כלומר אדם הנחשב ''פושע'' במערכת אחת, יכול להחשב גיבור בעיני המערכת השניה, ובעיני עצמו. ובודאי עניין ההוקעה הציבורית לא קיים כאן אלא להיפך. לפיכך המושג של ''חזקת החפות'' בעניין פשעים לאומיים אין לה אחיזה במציאות. הסיבה היחידה שתמנע אדם מלאום אחד מ''לפשוע'' לפי מושגי הלאום השני, היא הנזק הישיר שהוא יכול לסבול- כלומר לההרג, להפצע או להכלא בידי בני אותו לאום. אין לצפות שיהיו לו עכבות מוסריות או חשש מדעת הקהל. ככל שהסיכון לנזק קטן, יותר אנשים ''יפשעו'' ולהיפך, וזה ללא קשר לרמתם המוסרית בעיני עצמם, ובעיני סביבתם. לפיכך, אם מחליטים לשפוט את ה''עבריינים'' (זו שאלה לדיון בפני עצמו- מהי משמעות השפיטה כאן), צריך לשפוט אותם תוך שינוי הכללים המשפטיים שנובעים מ''הנחת החפות'', שבמקרה של עימות לאומי אינה תקפה.
לפי זה, קל יחסית לתחם, ולהחיל מערכת משפטית שונה ל''עברינות'' לאומית יחסית לעברינות פלילית, בלי שיהיה בזה מוסר כפול כלל, אלא רק התייחסות ישרה לנתונים השונים של שני המצבים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות