|
ושוב אני מוצא את עצמי מסכים עם (חלק מ)דברי דב אנשלוביץ.(עוד ישללו ממני את תעודת השמאלן). אכן החלטת הבג"ץ תמוהה, ואכן נראה כי הבג"ץ ניסה (שוב) לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. מצד אחד, בשורה התחתונה, לאשר את הגירוש הספציפי, ומצד שני להעמיד סייגים תאורטיים למושג העקרוני "גרוש". לא קראתי את פסיקת בג"ץ עצמה, אבל ממה שהתפרסם בתקשורת נראה לי שיש בה סתירה מסוימת, ואולי אפילו יותר ממסוימת: בג"ץ קובע כי הגרוש אינו עונש על מעשי המגורשים בעבר, ואינו הרתעה למפגעים פוטנציאליים כי בני משפחתם עלולים להפגע ממעשיהם, אלא אמצעי מניעה, מעין הסגר על נושא מגפה, הרחקת אנשים אשר יש בהם פוטנציאל נזק. אלא שאיך קובעים מיהו בעל פוטנציאל להזיק? מי שסייע בעבר לבן משפחתו המפגע. אם הגיש למפגע כוס מים, הרי אין בו סכנה, אולם אילו תפר עבורו את חגורת הנפץ, חזקה עליו שיעשה זאת גם בעתיד. רגע. יעשה מה? שוב יתפור לאחיו אשר מבלה עם שבעים הבתולות חגורת נפץ? או שמא יש להם אח נוסף, העומד בתורו להיות שהיד? אם אין אח נוסף, הסכנה כי המגורש, במידה ולא יגורש, יתפור חגורת נפץ לאחיו אינה קיימת. לעומת זאת, אם קיים אח נוסף, פרח שהידים, הרי אין ספק שסכנתו גדולה מסכנת האח/ות התופר, אבל הוא אינו ראוי לגרוש, שכן הוא רק הולך בדרכי אחיו, הוא לא סייע לו בדרכו. אכן, נפלאות דרכי הבורא.
|
|