 |
לטעמי יש הבדל תהומי בין תגובות מסוג זה שלולו מציגה בפנינו לבין סוג התגובות שנציגן האחרון הוא המגיב המתקרא עמנואל.
נראה לי שנסיון לקעקע את העובדה שאדם מרגיש משהו הוא נסיון נואל שנועד מראש לכשלון ואפילו אולי מוכתם בשמץ של דבר מה לא יפה <הכנס את המלה החביבה עליך>.
המדביקים הסדרתיים שמטרתם מסיונרית בעליל ואינם מביאים משל עצמם ולו במאום אלא רק חזרה (מעניינת לכשעצמה מבחינת הופעתה וגם תוכנה) על מתכונים לעוסים המסופקים להם מוכנים לאכילה - חמם הדבק והגש.
הדגשתי בסוף חלק ב' של המאמר את דעתי שהמטפורה של גן עדן תשאר איתנו לעוד הרבה זמן. ראשית ברור שאנשים עוברים חויות חושיות ומנטליות אשר הם תופסים, מפרשים ונותנים להם משמעות אלוהית. יתכן שישנם בכלל מודולים דתיים במוח, זאת אומרת תת מערכות המסוגלים לייצר חוויות הניתנות לפרוש בקונטקס דתי. פרוש זה, על פי אחת התאוריות שהבאתי, הוא פרוש שנובע מהעמסה תרבותית על תחושות גולמיות. אבל התרבות הזו לא עומדת להשתנות בזמן הקרוב, וכל הוכחה "מדעית" או "פילוסופית" לא תשנה את הרגשת ה"אדם הבודד".
ברור גם שההבדל בין טיפוסי המגיבים השונים גם אמור להשפיע על רגישותינו. בסופו של דבר, אנחנו, אני, הדיוט המשחק ברעיונות אפויים למחצה, ועם כל הכבוד לבאי האתר, עדיין אנחנו רחוקים מהסמכות ההגותית של וויליאם ג'יימס. מצד שני, ישנם מגיבים הכותבים מנהמת ליבם (זהירות, זו היתה מטאפורה), אך ישנם מגיבים הפוסעים ישר לתוך העורקים שלנו ולאחד מהם הגבתי לא מזמן בצורה בוטה ונחרצת (הוא סיפק הסבר לשואה, וד"ל).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש