בתשובה לדב אנשלוביץ, 01/09/02 21:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני פשוט מצטטת את הסיפא מתשובתי הקודמת: "המקום המתאים למדינה זו היא ארץ ישראל משום הזיקה של העם היהודי לציון, ועל רקע פעולתה של התנועה הציונית." למרות שהרישא, שאליה התייחסת, היא בעלת המשקל המכריע. ואני מאלה שטוענים שסוגיות מורכבות יותר מ:"סוקרטס הוא אדם=כל בני האדם לא יודעים דבר=סוקרטס אינו יודע דבר"- לא יכולות להתבטא מהימנה ברדוקציה ללוגיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני די מסכים לדברייך האחרונים אך לדעתי הבעיות הלוגיות בסוגיה שלפנינו נובעות מהבעייתיות בהגדרה חד משמעית של מושגים כ"זכות", "זכות קיום" וכדומה. זכויות בכוח מה ? אני משתדל להימנע משימוש במושגים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי מושגים אלה אי אפשר לקיים דיון הסטורי רציני. נראה לי שהמשמעות של טענתך הנ"ל היא העתקה של דיון הסטורי שמתבסס על הבנות הומניסטיות בסיסיות ואינטואיטיביות ביותר, לרמה פילוסופית רחבה. לדעתי לא יכולה להיות הרבה אי הבנה ביחס למשמעותן בתחום ההסטורי והחברתי, *משום שאז לא יהיה ניתן לטעון שיש למוסר כח מתקף כלשהו במציאות שלנו.* (המחשה- אני אסתמך על הנחת יסוד בדיון ההסטורי- 'זכות קיום מתקיימת בכח האנושיות, החמלה וההגיון הקיומי' . עכשיו תשאל מהי האנושיות, החמלה וההגיון הקיומי...זה נקרא דקונסטרוקציה. מכאן אפשר להמשיך ולפרק , מה שמרחיק מהסיכוי למציאת איזשהו הגיון נאראטיבי של החברה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |