 |
|
 |
||
|
||||
 |
ארי שביט ב'הארץ' של סוף השבוע הביא את משנתו ה'מדינית' של הרמטכ"ל הנוכחי. הנקודה המענינת ביותר אולי היתה על האופן שבו תופס הרמטכ"ל והממסד הצבאי אני משער,את האסטרטגיה הפלסטינית הנוכחית. על פיו חזית הסרוב הערבית (פלסטינאים-חיזבאללה וצפונה)רואה בישראל מעצמה צבאית בעלת עורף אזרחי חלש, על מנת למוטט את המערך הישראלי, מספיק לפגוע בעורף האזרחי הישראלי וזה בתורו יפגע ביכולות הצבאיות של ישראל. זוהי אסטרטגית על שמבטאה המרכזי היה נאסראללה שאחרי הנסיגה של ישראל מדרום לבנון דימה את העוצמה הישראלית לרשת של קורי עכביש הנראית למרחוק כמפחידה ומאימת אך ניתן במהלך מהיר של הפעלת כוח לקרוע אותה לגזרים. מה שיקבע את עתיד המאבק הוא עוצמתה הפנימית של החברה הישראלית נחישותה, ויכולתה לספוג קורבנות עד שיכול שינוי תפיסתי כולל בצד הפלסטיני. השאלה היא רק האם חברה המטילה משטר צבאי אלים כאמצעי צבאי לגיטימי,מונעת באופן שיטתי זכויות אדם בסיסיות מן המחנה היריב.ורואה באמצעים כוחניים צבאיים את הפתרון היחיד לקיומה פה היא באמת חברה עם עוצמה פנימית שתוכל לעמוד במאבקים העתידיים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם חברה, שמחנכת את ילדיה על ערכי קדושת המחבלים המתאבדים, אשר מבצעת לינצ'ים בבניה שלה על סמך חשד לשיתוף פעולה, ורואה בטיהור אתני מאסיבי את הפתרון היחיד לקיומה פה היא באמת חברה עם עוצמה פנימית שתוכל לעמוד במאבקים העתידיים? (אגב, אני אתן לך לנחש כמה חברות מהסוג שלך, שלי, ואף גרועות יותר, שרדו ופרחו במהלך ההיסטוריה. ואתן לך חמש נקודות אם תבין למה אני חותר פה, ומדוע הודעתי אינה אנטגוניזם בלבד.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהלכו החמש נקודות כי ממש לא הבנתי. אבל מה ש"הלך" במאה העשרים לפחות היו דמוקרטיות ליברליות מערביות עם כלכלה קפיטליסטית. ולא ספרטות דתיות לאומיות עם כלכלת שנור.שנשלטות בידי כוהני דת. ואין לי מושג מה עוצמת הלכידות הפנימית בצד הפלסטיני? אולי לך יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, ואחרים בעלי מצפון המופיעים באתר זה, מסתמכים יותר מדי על טענות בכיוון של "הדרך הלא מוסרית אינה אפקטיבית," שאינן נכונות עובדתית (וראה לדוגמה סין, דיקטטורה אכזרית, הרודה בנתיניה, מונעת כל פלורליזם חברתי או רעיוני, ואינני רואה את סופה בפתח). אין לי כל ספק שלו הייתה בעיית ההדרדרות המוסרית הבעיה היחידה של מדינת ישראל, היא הייתה שורדת מאות בשנים. בעיות פרקטיות הן שיכריעו אותה. אבל אם אתה טוען כנגד אי המוסריות שבפעולות ומדיניות, ואין זה מספיק לזה עליו אתה "מנבא," אל לך להוסיף נופך מזוייף של מעשיות להטפה שלך, כי זה רק פוגע בעמדתך. וראה לדוגמה טובה את הטיעון שהעלה סמילי לאחרונה (בפראפראזה לא מדוייקת): אין אנו יודעים בבטחון את תוצאותיהן לטווח הארוך של רוב הפעולות שלנו, אך אנחנו יכולים, בדרך כלל, לדעת האם הן, ברקען, מוסריות, כי את העבר המיידי וההווה אנו יודעים. (אגב, בכל הדיונים הנ"ל יש הנחה מובלעת שלכל המתדיינים יש ערכים מוסריים קומפטיביליים פחות או יותר, דבר שבו אני מפקפק יותר ויותר עם הזמן.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהייתי מוכן להתחלף בזה הרגע עם רמת חייו של הסיני הממוצע על מנת לזכות ביכולת השרידה שלו.ובפרגמטיזים המדיני הסיני. אני רק מצין את העובדה שמקור כוחה של המדינה הישראלית בתוך מזרח תיכון עוין היה בזה שידעה להטמיע בתוך תרבותה הויה של חברה טכנולוגית מודרנית מערבית. היו וישנם מסלולי התפתחות שונים ולבושים תרבותיים שונים,שיכלו ליפול בגורלה של החברה הישראלית. המשך ה''כיבוש'' אינו מעודד את אלה שמסתמכים על ''מראית עין'' של חברה השואפת לליבה הומניסטית. לבעיות פרקטיות יש מספר פתרונות, המדינה הישראלית בוחרת בסט פתרונות מסוים שמקרב אותה לצוילזציות המפוארות של סרביה ודרום אפריקה הלבנה. אולי אין מעשיות בהתפרקות הקולוניאלית של ה''מערב'' במאה העשרים.אבל יש בהם הגמוניה כלכלית תרבותית ומה לעשות גם צבאית. ואני מתיחס רק לעבר אין לי צל של מושג מה ילד העתיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |