|
||||
|
||||
דודו מזרחי: "מכורח נסיון חיים שצברתי ובשל חוויות מסוימות שעברתי, אני יודע בודאות שקיימים ביקום הרבה מאד דברים שהמדע (עדיין) לא יכול להסביר. את המשפט הזה אני שומע רבות מאנשים שעוסקים במיסטיקה, במחזירים בתשובה למיניהם וכדו'. בעיני המשפט הזה יכול לקבל מקום ראשון בקבוצת ההתפרצויות מבעד לפתח פעור. אין צורך בשום ניסיון חיים וחוויות כדי להכיר בכך שהמדע לא מסוגל להסביר כל דבר. זה טרוויאלי ומובן מאליו. שום איש שעוסק במדע לא יטען דבר כזה. בדיוק להפך. זה שאנשים שרחוקים מעולם המדע מבינים זאת רק בשלבים מתקדמים של חייהם זו בעיה שלהם. הטענה שבעתיד יוכל המדע למצוא תשובות לכל התופעות או לרובן טעונה הוכחה, והיא שאלה של אמונה. אני כשלעצמי מאמין שהתשובה שלילית. ובכלל השאלה הזאת אינה חשובה בעיניי. אך בעובדה שהמדע אינו מסביר הכל, אין כדי לאושש טענות על קיום עולם מיסטי. אין כל קשר, ואם מישהו חושב שיש, שיואיל להסביר לי מדוע. אני יכול לצאת עם המון טענות אוויליות שהמדע לא יוכל לסתור, למשל שבמרחק מליארד שנות אור מאתנו עומד חייזר ירוק דמוי אדם, כי כך גילה לי מלאך בחלום הלילה. המדע לא יכול לסתור. מי שרוצה להאמין שיאמין. זה מתקשר עם הטענה שהעלה כאן מישהו שלו דיבר פעם מישהו על חיידקים היו חושבים אותו למשוגע. באמת לו חייתי לפני זמן גילוי החיידקים ומישהו היה אומר שיש כאלה כי כך גילה לו מלאך בחלום הלילה הייתי חושב שהוא משוגע, ודעתי לא הייתה משתנה גם אחרי גילוי החיידקים. כאשר מישהו טוען משהו, חשוב ההסבר המלווה. טל כהן: "קיומו של כח המשיכה הוכח מדעית" אני חושב שיש כאן בלבול בין "אמת" ובין מודלים מדעיים. בתורות ניוטון "האמת" היא תנועת התפוח שאותה חווה ניוטון, ואולי מדד. (ייתכן שיימצא מישהו שיטיל ספק גם באמת שאותה רואות עינינו, אך כאן מדובר באמת בפילוסופיה עם פ' דגושה, איני רוצה להיכנס לתחום זה, ואמשיך בדיון בהנחה שמה שרואות עינינו הוא אמת.) "כח משיכה" הוא אחד המושגים המופשטים שהכניס ניוטון כדי לסדר את כל "האמיתות" בצורה פשוטה ואלגנטית. בכלל, אם נבחן את שלושת הגדלים שמופיעים בחוק השני: המסה, התאוצה והכוח נראה שבעצם רק התאוצה היא משהו מוגדר היטב ומובן, ושני המושגים האחרים הם מאד בעייתיים. על הדברים האלה כבר כתבתי כאן פעם. השאלה אם המסה והכוח קיימים או לא אינה שאלה שראויה להישאל. מה שחשוב הוא שאם נניח שיש דברים כאלה, ונשתמש במודל של ניוטון נוכל להסביר ואף לנבא תנועות של גופים. כפי שכבר כתבתי פעם כאן, תורת היחסות הכללית של אינשטיין אינה משתמשת במושג "כוח משיכה", ובכל זאת מתארת את "האמת" בצורה יותר מדויקת מתורת ניוטון. אביב: "המדע מתיימר להיות בעל יכולת להוכיח את כל מה שקיים." בהערותיי על דברי דודו מזרחי הזכרתי אנשים שרחוקים ממדע, שגילו רק במאוחר שהוא לא מסביר הכל. אני חושב שאביב הוא איש (אולי מאד צעיר) שעדיין לא הגיע אצלו הרגע הזה. ערן בלינסקי: "מושג האל סותר כמה מהאקסיומות הבסיסיות במדע." אני חולק על טענה זו. עולם הדת ועולם המדע הם עולמות נפרדים, ולא יכולה להיות סתירה ביניהם. כדי להסביר את דבריי אלה לא אתייחס לדוגמא של ערן שכלל אינה מובנת לי. (האם הוא מתייחס לאל כחומר שצריך לקיים את חוקי הטבע שנוגעים לחומר ? כלל לא ברור), אלא לשאלה אולי הכי ברורה וחדה בקשר לסתירה בין הדת והמדע: הסתירה בין קיומו של העולם רק חמשת אלפים שנה לפי הדתות המערביות, או שנים רבות יותר לפי המדע. ישנה גישה אחת של רוב אנשי הדת שנותנים לכתוב בספרי הקודש פרוש כזה שאותם חמשת אלפים שנה אינם חמשת אלפים שנה אלא הרבה יותר ולכן אין סתירה. העניין הזה של "פרוש" הוא חלק ממהות הדת (לפחות היהודית), ובעזרתו אפשר להתחמק מכל סתירה, ואין לי בעיה עם כך, כי הדת עוסקת בשאלות של מוסר וכדומה ולא בשאלות של ידע על העולם. אבל גישה מעניינת הרבה יותר מצאתי דווקא אצל הרבי מלובביץ' שהיה גם איש מדע. הוא הסביר כיצד ייתכן שהעולם קיים באמת רק חמשת אלפים שנה ע"י "תנאי התחלה". כל חוקי הטבע שבהם אנו חוזים היום ייתכן והחלו בדיוק לפני חמשת אלפים שנה כשהאל ברא את העולם והאל סידר אז את העולם עם תנאי התחלה כאלה שבתוצאותיהם אנו חוזים היום. להבהרת הדברים אביא דוגמא משלי מאד קיצונית. בימנו מצאנו גויות של ממוטות כמעט שלמות שחיו ומתו לפני עשרות אלפי שנים. איך זה מסתדר ? המאמין יכול להגיד: הממוטות האלה לא חיו מעולם. בזמן בריאת העולם האל הטמין אותן בצורת פגרים באדמה וכך מצאנו אותן היום. זה מאד לא הגיוני בעיני אדם רציונאלי, אך עבור המאמין זו יכולה להיות תשובה שאינה סותרת שום דבר. ולבסוף, כתוספת, בלי קשר לדברים האחרים, ברצוני לדבר גם על אמונה בתוך המדע. אם נחזור לתפוח של ניוטון, אפשר לשאול את השאלה הבאה: ניוטון פיתח מודל שמסביר את תנועת התפוח כפי שחזה בו קודם. אולי מחר תשתנה התנהגות התפוח והוא ייפול אחרת ? אולי כלפי מעלה או הצידה ? זה נכון. אבל המדע מבוסס על "אמונות מדעיות". אין לנו שום הוכחה שגם מחר השמש תעלה במזרח. אבל אנחנו מאמינים שמה שקרה באלפי השנים בהם צפה האדם ביקום יקרה גם מחר. אין זה נכון להגיד שהשמש תזרח במזרח בגלל תורת ניוטון, בגלל שיש כוח משיכה וכדומה. הסדר הוא הפוך. קודם כל ישנה האמונה שהשמש תמשיך לזרוח במזרח. אחרי שמאמינים בגלל ניסיון רב שנים בדבר בסיסי כזה, אפשר גם לפתח מודלים דוגמת המודל של ניוטון. האמונה הזאת היא הבסיס, שעליו מפתחים את השאר. לא להפך. גם מי שלא למד פיסיקה בדיוק כמו זה שלמד בטוח שהשמש תזרח במזרח והשני אינו בטוח בכך יותר מהראשון בגלל הידע שלו. כך הוא הדבר בכל חוקי הטבע העיקריים: החוק הראשון של התרמודינמיקה, החוק השני וכדומה. אין להם הוכחה. אלה "אמונות" מדעיות. |
|
||||
|
||||
השאלה האם מה שרואות עינינו זו אכן ''האמת'' היא איננה שאלה שולית כלל וכלל, ואם כשכתבת ''פילוסופיה עם פ' דגושה'' התכוונת להביע זלזול, הרי שטעות בידך. תורת ההכרה היא אחד מהענפים החשובים בפילוסופיה, ולא נראה לי שאפשר סתם כך להתעלם ממנה. לי נראה די ברור שהמדע חוקר לא בהכרח את ''האמת'', אלא פשוט תופעות הנתפסות בהכרה שלנו. המדע ממילא לא יכול להסביר את מהותה של המציאות - הוא כלל לא מנסה. המדע מסביר -קשרים- במציאות. המדע מתאר אובייקטים או תופעות ע''י שימוש באובייקטים מוכרים, המדע לא מנסה להסביר את מהותו של אובייקט. לאף אחד אין מושג מה היא מהותו של האלקטרון, או של הכוח המגנטי, וזה גם לא משנה. כל מה שעושה המדע (וזה לא מעט כמובן) זה להסביר כיצד קשורים השניים, וכיצד הם משפיעים על אובייקטים ''מדעיים'' אחרים. לא ניתן להגדיר מושג מדעי ללא שימוש במושגים מדעיים אחרים הקיימים כבר. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאין חילוקי דעות בינינו בכל מה שקשור במדע. אשר לויכוח על השאלה אם מה שרואות עינינו הוא ''אמת'', גם אם מדובר בשאלה נכונה אין מדובר במדע. האמת היא שמעולם לא יצא לי להתעמק בשאלות מתחום הפילוסופיה דוגמת השאלה הזאת, וייתכן שהזלזול שלי נובע מחוסר ידיעה, אבל אם נפקפק במה שרואות עינינו לא נוכל לדון ולדבר על שום דבר. לכן אני מעדיף , כפי שכתבתי , לא להיכנס לכך כלל, להניח שמה שרואות עינינו הוא ''אמת'' ולהמשיך הלאה. |
|
||||
|
||||
אשליות אופטיות הן דוגמא לך שעינינו וחושינו יכולים להטעות אותנו, אם לא יצא לך להתעמק בכך אזי זהו רגע מצויין. גש לספריה המקומית וקח את הספר ''הזמנה לפילוסופיה'' של ד''ר יובל שטייניץ (כן, הוא שוב) וקרא את הפרק על הפילוסוף הסקוטי דיויד יום והבעיה שהוא מציג עם הסיבתיות (הקול המלווה מכה בשולחן למשל). התעלמות מכך היא בדיוק ''פילוסופיה בפא דגושה''. |
|
||||
|
||||
בקשר אלי, הכוונה היא כמובן שאל במובן ה"מתערב בעולם" סותר בוודאי את חוקי הטבע - הוא למשל יכול לברוא יש מאין או להעלים חומר, ומכאן הדרך ל"סבא הנחמד שבשמים" לא ארוכה (ואתייחס לכך בהמשך). גישה אחרת לאלהות היא הגישה הדאיסטית - אלוהים יצר את העולם, והגדיר את חוקי הטבע ומאז הוא צופה פאסיבי. זו גישה שהמדע באופן מפתיע יכול כנראה לקבל כיוון שיש בעיה לחקור את תחילת היקום - יש רק תיאוריות, אפילו על מה היה לפני המפץ הגדול, אבל אי אפשר להראות שום דבר באופן חד-משמעי. גישה נוספת היא גישה של אלוהות כשכל אינסופי - במקרה זה האל הוא מושג מופשט שלא קשור כלל לעולם הפיזי ולכן לא רלוונטי לענייננו. הגישה האחרונה, אותה מעלה שטייניץ, ודווקא בעקבות דקארט וניוטון היא הגישה המחייבת אל כגוף אכיפה המשליט את חוקי הטבע (עוד על כך בספרו - אולי תכניסו לאייל כמה שקלים אם תקנו אותו בדיבוק...) הגישה שאתה מציג, על האל שיצר את הדברים כדי שיראו כאילו הם בני מליוני שנים היא לא מדעית משתי סיבות. ראשית, היא מניחה תכלית וכיוון בטבע - אלוהים הניח את פגרי הממותות ושלדי הדינוזאורים וקבע את זמן מחצית החיים של פחמן 14 כדי שיראה כאילו העולם קיים 5 מיליארד שנים והייקום 12-18. ההנחה המדעית היא שהטבע אינו מוכוון מלמעלה אלא "טבעי". שנית, וחמור מכך, ההנחה שלך *לא* *עומדת* *במבחן* *ההפרכה* של קרל פופר ולכן *שום* ראיה שאביא לא תוכל לסתור אותה, כיוון שכל ראיה תידחה על ידיך כ"אלוהים סידר שזה יראה כך" ולכן ה"תיאוריה" שלך *אדישה* למציאות ו*לא* מדעית. אם היא עוזרת לך להרגיש טוב אזי מי אני שאפריע לסוכן אינטיליגנטי בדרך אל האושר אבל מדעית היא לא. הגישה הנ"ל גם מחזקת את היחס לאל כ"סב הטוב שבשמים" שבנוסף לאכיפת חוקי הטבע מתעסק גם בשכר ועונש, ובכלל קובע עבורנו מה טוב ומה מוסרי. וזה *בטח* לא מדעי ואני מקווה שגם אתה תסכים לזה. לייבוביץ', אגב, מעלה שאלות מעניינות בנושא ההתפתחות (יש לו מאמר מצויין מ"מדע" מלפני שנים רבות שאולי אתייחס אליו בהזדמנות). בסוף דבריך אתה גם טוען "בגנות העתיד". אתה טוען טענה אמפיריציסטית משהו. הבעייה עם האמפיריציזם שהוא לא מאפשר לעשות כלום. אם אתה רוצה להייות אמפיריציסט אזי אל תכנס אף פעם למעלית - מי יודע, אולי חוקי הפיזיקה ישתנו ומשקל הנגד לא יספיק... ברצינות, אי אפשר לנהל מחקר מדעי בהנחות יסוד אמפיריציסטיות (מה שנכון זה רק מה שהראנו) כיוון שאז יש ביכולתנו לטעון טענות על העבר בלבד. רק אם אפשר, אל תקרא להן "אמונות". השם המקובל הוא "הנחות יסוד" או "אקסיומות" או "הנחות קודמות" בהתאם לנסיבות. יתר על כן, אותן "אמונות" שאתה מזכיר הן לא סתם קביעות שרירותיות אלא תוצאה של הסקת מסכנות מהסתכלות על העולם בניסויים מדעיים. אמנן הן לא מוכחות אבל הן עובדות לא רע, וכפי שאמרתי, בניגוד לקו האמפיריציסטי שניסית להוביל, מסתבר שאפשר לבנות טלוויזיה על סמך מכניקה קוואנטית (טרנזיסטורים...). ולכן הן עדיפות כרגע על הנחות שרירותיות אחרות שיש בידך להעלות והזלזול בהן אינו מוצדק. וסליחה על כל ההדגשות (מלחמת הכוכביות...) אולם היה חשוב לי להדגיש נקודות חשובות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהבנת את דבריי בדיוק בצורה הפוכה ממה שהתכוונתי. אתייחס רק לפרט או שניים מאלה שהבאת. אני לא טענתי שהדת והאמונה באלהים הן תופעות שמבוססות על עקרונות וחשיבה מדעית אלא להפך : שמכוח היותם עולמות שונים לגמרי לא יכולה להיות סתירה ביניהן. לכן לא תהיה למאמין שום בעיה לפתור כל סתירה, והבאתי כמה טכניקות, להתגבר על סתירות. אין זה אומר שאני באמת חושב שהעולם קיים חמשת אלפים שנה בלבד או שלא היו ממוטות וכדומה. אני בפרוש חושב הפוך. אבל טענתי הייתה שאפשר להסביר זאת כך שלא תהיה סתירה לוגית. אין בי שום פחד שחוקי הטבע ישתנו . בביתי יש מעלית ואני לא חושש להשתמש בה. מה שאמרתי הוא בסך הכל שאין הוכחה שלא יישתנו. מה שתיארתי כ "אמונה מדעית" אינו קל בעיני כלל. המדע בנוי על "אינדוקציה פיסיקאלית", כלומר על האמונה שדברים ימשיכו לקרות בעתיד כפי שהיו בעבר. אני אמרתי שהדבר הזה הוא בסיס המדע ובשום פנים איני מזלזל במדע. |
|
||||
|
||||
הבעיה בגישתך היא שהיא מטשטשת את הגבולות בהתערבות האל בעולם. אינך מגדיר מה גבולות התערבות האל לשיטתך ולכן איני יכול להתייחס במדוייק לדעתך. אולם, בכל מקרה, המדע לא יכול להניח "רמייה" או "השתלת עובדות" מהטעמים שציינתי - ה"תיאוריה" הנ"ל אדישה לעובדות ולכן מבחינה מדעית ה"תיאוריה" הנ"ל היא לא לגיטימית, ולכן *יש* בעיה. אם אתה בוחר להאמין ב"תיאוריה" הנ"ל אתה עושה זאת על אחריותך בלבד. אתה אומר שאין הוכחה שחוקי הטבע לא ישתנו ובזה צודק - זו אכן אמירה חזקה שהמדע בוחר להתעלם ממנה כדי לאפשר קיומו. לו הדיון בנושא היה פילוסופי (בפא רפה) בלבד הייתי מאמץ בשמחה את האמירה הנ"ל. הבעיה היא שזה לא המצב. יש מאבק בארה"ב בין אנשי המדע ה"אתאיסטים" ל"מאמינים" (אין לי מונחים אחרים - אתה מוזמן להציע) ואני חושש שכוונותיהם של ה"מאמינים" לא בהכרח טהורות - הן נובעות מההתעקשות להתאים את התיאוריות לכתוב (לתנ"ך בדרך כלל), ולא מהשיטה המדעית המסתכלת על הטבע ומגדירה תיאוריות שמתאימות לתצפיות. בקיצור, אצל ה"מאמינים" יש היפוך של סיבה ומסובב. |
|
||||
|
||||
איני חושב שהמדע מתעלם ממשהו. הוא פשוט לא מתיימר לעסוק בדברים שאינם בתחומו, וכל עיסוקו לסדר את העובדות בצורה הפשוטה והאלגנטית האפשרית. את הדברים האלה הוא אומר בריש גלי , ואין הוא מתעלם מהם. אין בכך שום חולשה. (אגב, מדענים רבים סבורים שתורות כמו תורת הופקינס בדבר המפץ הגדול, למשל, הן יותר משחק ממדע, וגם אני הקטן חושב כך) אולי זה ההבדל בין המדע ובין שדה הפילוסופיה שמנסה, אולי, (שוב אין זה התחום שלי) לגלות אמיתות. איזו משתי הגישות מביאה יותר תועלת חומרית, ותרמה יותר לציויליזציה האנושית ? אני חושב שהתשובה לכך די ברורה. |
|
||||
|
||||
אהה... לא נכון. אני לא מכיר תיאוריה מדעית שלא מניחה שחוקי הטבע לא משתנים. אם יש לך כזו אנא האר את עיני. תורת הופקינס? הוקינג? דוקינס? מדענים רבים? רבין? רביצקי? אני זקוק לפנס נוסף כאן. אבל אני רואה שהגעת בעקיפין לאחת הנקודות מהמאמר המקורי. אני טוען שחובה על המדען להכיר את הפילוסופיה של המדע ולהיות מודע להשלכותיה על מה "מדעי" ומה לא. הזלזול שפשה במקומותינו בפילוסופיה (פילוסופיה בפא דגושה) יכול להפוך לקרדום בו יקבור המדע המודרני את עצמו בעקבות מדענים טכנוקרטיים חסרי מעוף אבל רטוריקנים לא רעים. ולכן, לא יתכן שיתקיים הבניין (המדע) מבלי יסודותיו (הפילוסופיה של המדע), המעניקים לו בסיס ותוקף. ואפרופו, עדיין לא סיפרת לנו על ההשקפה שלך על גבולות התערבות האל בעולם. |
|
||||
|
||||
לתחילת דבריך: אני כל הזמן טוען שאכן במדע יש הנחה (אני קראתי לכך אמונה. זה אותו דבר.) שחוקי הטבע לא משתנים. לכן לא ברור על מה אתה מתווכח. מה יהיה אם יתברר שאחד מחוקי הטבע השתנה ? למשל יראו לנו מכונת חום שעובדת עם מאגר חום אחד בלבד, דבר שיסתור את החוק השני ? לא יהיה בכך שום עלבון למדע. המדענים פשוט יאלצו להתאים את המודלים שלהם לחוקים החדשים. כפי שאמרתי בסך הכל תפקידם לסדר את המציאות בצורה הפשוטה והאלגנטית האפשרית והם ינסו לעשות זאת תוך התחשבות במציאות שלא הכירו קודם. היופי, הגאונות וכדומה יופיעו אם אכן יימצא מודל פשוט שמכיל גם את התופעות החדשות. לשם כך יצטרכו מישהו כמו ניוטון או איינשטיין. לגבי אמצע דבריך: טענותיך לא כל כך ברורות לי. מכל מקום חילופי הדברים בינינו לא גרמו אצלי לאיזו שהיא התפתחות או לחשיבה שונה ממה שחשבתי תמיד. לגבי התערבות האל בעולם: מצאת את מי לשאול. איני מאמין. שאל את המאמינים. אני רק טענתי שלמאמין לא צריכה להיות בעיה עם המדע. ואכן היו וישנם מדענים דתיים. |
|
||||
|
||||
בא ונעזוב לרגע את ההשלכות "המעשיות" שנקרות עלינו בחיי היום-יום, כמו הויכוח בארה"ב. מענין אותי לשמוע מה דעתך על העינן המהותי שהציע דב - שהמדע המפואר והמפותח שאותו אנו מכירים כיום (ואיני מנסה להפריח אותו ולטעון כנגדו דבר) - שלאותו מדע יש שורשים אבולוציונים של ... אמונות! מעיני זה נפלא אבל לא הצלחתי למצוא פגם בטענה הזו! |
|
||||
|
||||
A possible relevant concept is efficiency.
In other words, will I have a better life "believing" that the findings of science are reality, or perhaps by believing in god? One of the hardest parts of life is the feeling of uncertainty. For example, nobody promises me that the sun will rise tomorrow morning. Perhaps I should spend this evening preparing myself for this possibility - of living the rest of my life in darkness? Why not? Isn't it rational? Why not spend every day in thoughts and actions designed to face this possible disaster? Since life is full of these uncertainties (about nature, about the behavior of people, ...) - there is a need for some beliefs that will make life simpler and help us concentrate on putting our energies into useful purposes. What is an efficient (useful) system of beliefs? 1. It should be consistent with most of our experiences. 2. It should give us a feeling of safety in the world - some kind of explanation or at least feeling secure, i.e., that certain dramatic changes are not about to happen, such as the sun not rising tomorrow. 3. It should help us define some goals for ourselves in life, in a way that will be good for ourselves and the society in which we live. Religion has certain advantages as a system of beliefs, and so does science, but let's first discuss the principle and then lay down the details. Can we agree that both religion and science are systems of beliefs, and we can discuss the advantages and disadvantages of each as a (partial) basis for personal life and for society? From (the last) summer night, Leor. |
|
||||
|
||||
אין שום בעיה, בייקון וקופרניקוס שברו את האריסטוטליות המניחה תכלית (טלטאולוגיה), ברקלי טען שאין חומר והכל אשליה, דקארט הראה שהדבר היחידי שאנו בטוחים בו הוא שאנו קיימים. יום הראה שהסיבתיות היא יחס מפוקפק ואז בא קאנט ועשה קצת סדר ואחריו - פריחה של מדע מודרני. מכאן ועד "שורשים אבולוציונים של אמונות" המרחק רב. ההבדל הוא שהמדע, בניגוד לדת, לא מגדיר תורת מוסר (שהיא עיקרה של כל דת שאני מכיר לפחות). ה"אמונות" של המדע, הידועות גם בשם "הנחות יסוד" או "אקסיומות" או "הנחות מוקדמות" נחוצות כדי להגדיר חוקי טבע למשל, ויתרונן הן שהם מסתדרות עם הניסיון (בניגוד לאמונה באל שאינה נובעת מהנסיון). חלק מאותן "אמונות" הן מופרכות בעליל, לדוגמא ההנחה שהטבע חוזר על עצמו (מה שהיה הוא שיהיה) שהיא בברור לא נכונה - אינך יכול לטבול באותו נהר פעמיים (אפילו אני, בגיל 7, הבנתי שאני לא יכול לדרוך על אותו צעד שוב). אולם, לצרכים מעשיים אותן "אמונות" הן שימושיות - המחשב שאני כותב את התגובה הזו לא היה קיים בלעדיהם. המכונית שלי לא היתה נבנית ואדרבא נוסעת בלעדייהן. אפשר לסכם שהרעיון של דב הוא "קצת נכון". שורשים אבולוציונים? רעיון ציורי אבל לא מתאים לניסוח התיאוריה הסינתטית של האבולוציה. אמונות? לא בדיוק, אמונה לא נובעת מהנסיון, ההנחות היסוד - כן. אבל המרחק בין אמונה ומדע הוא רב - ועליו צריך לשמור, כפי שהדגשתי בנקודה הראשונה של הערותי לנאום של פרופ' יובל, *כדי* שהמדע לא יהפוך לאמונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |