|
||||
|
||||
לפי תגובתך לסעיף 3, יש הבדל עצום בין מה שאנו מגדירים פריפריה. בעיני, הגוש האורבני של המרכז כבר מגיע מאשדוד בדרום, לנהריה בצפון ועם שלוחות לירושלים ולאזור ואדי ערה. איך שלא תסתכל על זה, כבר יש לנו רצף עירוני צפוף. מה בעצם חוצץ בין תל-אביב לנתניה? כמה שדות בין ת"א להרצליה שייבנו בעשור הקרוב, פיסות שדות בין רשפון (שכונת יוקרה שלא שונה בהרבה מכפר-שמריהו השכנה) לארסוף ואזור המסחר של שפיים, ועוד כמה כאלו בדרך למכון וינגייט ששייך לנתניה. בנתניה עצמה יש כ-150 אלף תושבים, ועם צמיחת הפרברים שלה בקצב מואץ הולך ומסתמן רצף בנוי בכל המרחב. בקביעת מדיניות תכנון לאומית, לא ניתן להתייחס ליישובים כאלו כאל יישובי פריפריה. יש הבדל עצום בין כפר-יונה לכפר-ורבורג הסמוך לקרית-מלאכי, לדוגמא. |
|
||||
|
||||
יש גם הבדל בין כפר יונה לכפר אז"ר, ובין כפר אז"ר לרח' כפר גלעדי בת"א, אבל לצורך העניין אקבל את הגדרתך (שהיא, בלי ספק, מדוייקת משלי) לפריפריה, ומכאן: 3. כוחות השוק גם קובעים בנייה רוויה (יחסית למה שהיה במקום נהוג לפני עשור) בבקעת אונו. אם הזמן, כוחות השוק יקבעו את מה ש"נכון" גם לשרון הצפוני. |
|
||||
|
||||
ומדוע לחכות עשור במהלכו ייבנו אלפי דונמים? חוץ מזה, כל המקומות האלו הם בשרון הדרומי, שגבולו הצפוני הוא בנחל אלכסנדר. (עוד בעניין, תוכל לקרוא בעתיד כאשר יפורסם "סקר השרון הדרומי" אותו אני מנהל כשנתיים ונמצא לקראת סיום הסקר בשטח). |
|
||||
|
||||
אפשר לנסות להשפיע בעזרת מיסוי עודף של בניה צמודת קרקע, ובמקביל, נתינת מענקים לבנייה רוויה, או (כמו שהצעתי) חיוב הבונים להקדיש אחוז קבוע מהקרקע לשמורת טבע, או אפילו ע''י אי אישור של תוכניות בנייה שלא מתיחסות לאינטרסים של הציבור ככלל (כמו שנציגי הציבור רואים את האינטרס של הציבור). אי אפשר למנוע פיצוי, מתוך מטרה שהשטח לא יפונה, מתוך מטרה שהחקלאים ימשיכו להפסיד עליו כסף (בטח יחסית לפיצוי אפשרי), מתוך מטרה שכך תמנע הבניה. זה פשוט לא הוגן. חוץ מזה, תודה, טעות שלי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |