|
היו הרבה נסיונות, אבל בד"כ הם כושלים בהתחלה, ואינם אפקטיביים בהמשך. כי על מנת לשנות דברים צריך להשפיע ולבחוש בגופי השלטון: משרד האוצר, משרד החינוך והתרבות.. והגישה למקדשים אלו מתאפשרת רק לקדושים כמו גמליאלי..מטעמים מובנים. הרי אנשים שאכפת להם לא מתעסקים בסידורי טובות הנאה, מרמה וגניבת כספי ציבור.
נסיון שיכול להצליח הוא מאבק בשמו של כל הסקטורים: מה שסטודנטים עשו בארצות אחרות בשנות השישים. מאבק שלא ייצג רק את הסטודנטים יראה חזית של אנשים שבאמת אכפת להם, ובמסגרת רפורמה קונספטואלית נרחבת שאם תצליח, ירוויחו מכך גם הסטודנטים. בלי הבעה של אחריות אינטלקטואלית ביחס להפקרות הכללית- שזהו תפקידו של כל מאבק סטודנטים ראוי, לא יוכל לקום משהו רציני. (מכיוון שאז הסקטור הסטודנטיאלי מסתמן כעוד איליטה שדואגת רק לעצמה, ובצדק.)
אם המאבק יצליח על דרך האחריות האינטלקטואלית לחשוף את הלוקשים שנמכרים פה- וודאי שיצטרפו אליו האזרחים בהמוניהם.
אני מצפה לפריצתו של המאבק יום יום, ואהיה גאה מאוד אם יצא משורות הסטודנטים.
|
|