|
מדינה שמודעת לנושא זכויות הפרט - אולי יחסית לישראל. אבל כאמור, שינויי החוק שהתבצעו בשנים האחרונות מעידים אחרת. מלבד זאת, רוב האוכלוסייה בעיירות, בכפרים ובפרברים, אינו ממש לוחם זכויות. האווירה באמסטרדם הפרועה והליברלית קצת מטשטשת את האתוס ההולנדי ה"ממוצע". אי אפשר להסיק מאמסטרדם, כמו שאי אפשר להסיק משיינקין על המתרחש בישראל כולה.
על האתוס - מדובר1 באותם אנשי עבודה שיושבים לשולחן האוכל בשש בערב בדיוק ואוכלים אוכל מסורתי (תפוחי אדמה, ירק מבושל במים ובשר מטוגן ללא תבלינים). הדור המבוגר יותר, ששרד את מלחמת העולם השנייה, מאופיין בחסכנות, בהומור דק ובזהירות חשדנית. על השונה הם מסתכלים בתמיהה, לפעמים בגיחוך, אבל לא ייצאו מגדרם להוקיע אותו, ומצד שני גם לא להילחם בגלוי על זכויותיו. "אני לא מבינה מה זה צריך להיות, גבר לבוש שמלה", תהתה הסבתא של חברי דאז (זה דווקא היה מכוון לאחד השכנים שלה, מהגר מוסלמי שהסתובב בגלבייה).
1 אלה המון הכללות, כמובן. אבל התיאור משתלב עם ממוצע הדימויים הקולקטיביים (ולפעמים הסאטירה העצמית) שקיימים בהולנד.
|
|