בתשובה לאור, 22/08/02 10:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תלוי, יש לא מעט יהודים (העדה החרדית) שמתנגדים למדינה היהודית במתכונתה הנוכחית, ואם היו חושבים שביכולתם לעשות הפיכה דתית כאן - לא נראה לי שהיה מפריע להם. אם מדינת ישראל הייתה מפסיקה להתייחס אל הערבים כמיעוט מוקצה, אלא כאזרחים שווי זכויות - כלומר, כאלו שמדינת ישראל לא צריכה "להתייחס אליהם", אלא להיות, בחלקה, הם - אזי הם היו נאמנים למדינה. איך אתה יכול לצפות ממישהו להיות נאמן למדינה שאינה נאמנה לא? שכלל לא מגדירה אותם כחלק מהמדינה אלא כ"אוייב" או סתם "זר" שנתקע לנו בין הרגליים? יש להם זכות בחירה, ויש להם ייצוג בכנסת, אבל יש מניעה לא-פורמלית מהם להכנס לממשלה, כפי שאתה בוודאי יודע. חשוב איזו המולה קמה כשמפלגת שינוי דרשה ממשלה בלי ש"ס כתנאי להצטרפותה לקואליציה. איזו מהומת אימים קמה! אנטישמים! נאצים! מה לא קראו לאנשי שינוי? אבל כשלכולם ברור מראש שהערבים לא נכנסים לממשלה ויהי מה, זה לא מפריע לאיש. שלא לדבר על זה שגם אם לא היה להם נציג אחד בכנסת, זה לא אומר שלא מגיעות להם זכויות שוות. דמוקרטיה היא לא "הכנסת עושה מה שבא לה", אלא, בראש ובראשונה, "זכויות האדם והאזרח" ו"שיוויון לכל בפני החוק". לא זה המצב בישראל, ולכן אפשר להבין את המרמור של הערבים-הישראלים. הבעיה עם הפתרון שלך הוא במחשבה מראש שיש "אנחנו", שזה המדינה, ו"הם", שזה האוייב הערבי שבקרבנו, ולכן אפשר או לפייס אותם ולהשאיר אותם בצילנו, או לגרש אותם מעלינו. המצב לאשורו הוא שאנחנו והערבים בישראל, ביחד, מרכיבים את מדינת ישראל, והתפקיד המשותף שלנו הוא להגיע לקיום משותף ומפרה. נראה לך כמו פנטזיות ילדותיות? אולי זה בגלל שאתה אינך מסוגל לראות בערבים כבני-אדם שווים לך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערבים כבני אדם בהחלט שווים שלי. אני מניח שלא ניסתח במדויק ואינך מאשים אותי באיזו ראייה גזענית נבובה. גם אני גזען אני עוד לא הגעתי למסקנה שיש בני אדם נחותים. הם לא שווים לי כאזרחים ולמען האמת הקיפוח שלהם נראה גם לי לא תקין. כשהם פה עליהם להיות שווים, השאלה היא אם עליהם להיות פה בכלל. הנאמנות שלהם למדינה לא מדאיגה אותי כל כך. המהומות והמעורבות בטרור זו הסכנה הקטנה. הסכנה הגדולה הוא מלחמה הדמוגרפית שבה אנו מפסידים מדי יום. הפנטזיות שלך לא נראות לי ילדותיות אלא לא מציאותיות. א. הערבים תמיד יהיו ערבים ואנחנו תמיד נהיה יהודים. בטח במאות השנים הקרובות. הם לא יהפכו את עורם תוך חמישים שנה ויראו בנו ''אחים לדמוקרטיה''. מדינות רבות באירופה היו נאורות ודמוקרטיות ונתנו ליהודים שיוויון. זה לא הפריע להמון שם לשנות את עורו ביום ולהתחיל לצרור יהודים. ב. עצם הרעיון שאנחנו נניח להם להופכנו למיעוט בארצנו כמגננו היחיד הוא הדמוקרטיה הוא פשוט מזוויע והרה אסון. שוב, הבעיה היא לא רק נאמנות הערבים למדינה. נאמנות תמנע פיגועים אולי ומהומות. הבעיה היא שנהיה נתונים לחסדיהם. זה בלתי מתקבל על הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלך היא שהערבים הם בשבילך ''הם''. הם יכולים להיות נאמנים למדינה, הם יכולים לפעול נגד המדינה, הם יכולים להוות סכנה דמוגרפית למדינה. בכל מקרה - הם לא חלק מהמדינה. לפיכך, אנחנו יכולים ''להניח'' להם להפוך אותנו ל''מיעוט'' ב''ארצנו''. אי אפשר לצפות מאדם להיות נאמן למדינה שכל הזמן מטרטרים לו בראש שהיא אינה מדינתו, והוא בכלל יושב בה על-תנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאמנות או אי הנאמנות שלהם למדינה אינה משנה דבר, כבר אמרתי את זה יותר מפעם אחת. אני לא מוכן להיות מיעוט בארצי ולא משנה מי יהיה הרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור, כמדומני שאין בינך לבין דובי מחלוקת באשר לסיפא של תגובתך (''אני לא מוכן להיות מיעוט בארצי'' וכו') המחלוקת הינה באשר להגדרת אותו ''אני''. כ''א מכם רואה בתוך ה''אני'' הזה קבוצה שונה (או לא זהה) של אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הגדרת ה''אני'' שונה. אני רואה אותו כיהודים ודובי רואה אותו כדמוקרטים. אני רוצה להיות רוב דמוקרטי בארצי במידה שהדבר לא סותר. וכשהוא כן סותר וזה נחוץ לשמירת אי הסתירה - זה מחיר שלדעתי יש לשלם אותו. יתירה מזאת, אני מעדיף כפייה דתית יהודית על כפייה דמוקרטית שיעשה פה רוב ערבי. אבל מה שמרתק אותי הוא שאני לא רואה שום דרך שנבואותיי לא תתגשמנה. ובכל זאת, איש, כולל אני, אינו עושה דבר. אפילו אותי הן לא מטרידות יותר מדי. הלוואי שאני פרנואיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |