בתשובה לדובי קננגיסר, 21/08/00 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום דובי! כבר התווכחנו על נושא החוקה, וכדי לא לחזור (יותר מדי..) על דברים אני אשתדל להעלות נקודות חדשות: 1. חוקה "חילונית" לא תצליח לעבור את הכנסת, כך לפחות נראה לי. רבים מהח"כים ירתעו מהבעיתיות שלה, שתפרוץ ביתר שאת עם צאתה לדיון ציבורי. 2. אם תעבור - להרבה מאוד אנשים (ורבים מהחילונים גם כן) תגמר המדינה. 3. אם תהיה חוקה לא חילונית - לרבים אחרים תגמר המדינה *אבל*: אולי גם אנשים כמוך טועים בשלילתם המוחלטת של הצביון היהודי. פעם חשבתי שחילונים הם פתוחים יותר מטבעם, אבל לצערי אני מגלה שגם פה יש פנאטיים אטומים בעלי דעות רדודות. הם בלתי-"שכניעים", אבל אני מתעקש להיות אופטימי ולחשוב שהרב בכל זאת מסוגלים להישיר מבט אל טעות. בא ונשים לרגע את החרדים בצד - נראה לי שהם יחכו עד שכל העפר ישקע ואז הם יתחילו להציץ לאט-לאט משמורות הטבע שלהם. אני גם לא מאמין שהם ישתתפו ברב השיח הזה של החוקה הזו, הם יצטרפו אח"כ..(עד אז הם יסתפקו בלהטיל לחצים לשידוד עמדותם). ____ הטענה הראשה שלי היא שלציונות תמיד היה חסר בסיס אידאולוגי. הציונות קמה כאנטי-תזה לגלות ולכן שללה כל סממן של היהודים הגלותיים - דת, מראה חיצוני, שפה, אידישקייט, ובקיצור כל מה שהיום אפשר למצוא במאה שערים, למשל. בהתחלה זה עבד - גורדון דיבר על "דת האדמה" וכולם אחזו טוריות ויצאו אל השדות. "הם" הלכו כצאן לטבח בשואה, "הציונים" מתו בגבורה בקרב, וכו'. אבל איפה נמצאת הציונות היום? סה"כ את מטרותיה כבר הגשימה - מדינה יש, יהודים שרוצים לעלות אבל לא יכולים - כמעט שאין, אין "שממה", לא יותר מכל מדינה נורמלית אחרת.. לפני מאה שנה לא היינו צריכים להתחבט בבעיות שכאלו. אולי שללנו את האידישקייט אבל חיינו אותו, אולי שללנו את ההלכה אבל הלכנו לחדר בפולין, ידענו מה-זה. אם היינו חיים לפני מאה שנה היינו מתכחשים להיסטוריה הגלותית של העם היהודי, אבל היא הייתה זורמת לנו בנימי תודעתנו. הדור השני לעולים לא נשא את כל המטען הזה, אבל היו להם צרות אחרות, למי בעצם היה זמן לחשוב... עכשיו אפשר להתעסק בנושא (מה שכתבתי בתגובה הראשונה). אבל בינתיים היהודים החילונים התרוקנו ממשמעות של ממש. בעצם למה טוב למות בעד ארצנו? למה בעצם כדאי לחיות פה? באמת שיש הרבה מאוד מקומות טובים יותר. ולאף אחד לא יקרו שמה פאקינג ג'ו, בטח לא אם הוא לא יסתובב עם שטרימל.. אין לנו כמעט מסורות משלנו, אחרי שהפננו עורף להוואי היהודי. אין לנו עולם מושגים עצמאי כקיבוץ. הקבוצה הכנענית ניסתה באמת ובתמים לצור ישות עצמאית חילונית, שמתבססת על השפה, על הנופים, על "הרוח ההיסטורית" שמרחפת מעל פני השטח. אבל תשאלו את עמוס קינן מה קורה איתם היום...כי רוב החילונים מפנים את גבם גם מהם - רוצים פשוט להיות "נורמליים". אבל אין מדינה שהיא ממש נורמלית. בכל דמוקרטיה יש יסודות משותפים ויסודות מבדילים. ובהכרח שהיסודות המבדילים באים על חשבון היסודות האוניברסליים של הדמוקרטיה. מהו המינון הנכון? זאת השאלה הקשה של הועדה. הפשרה לאו דווקא צריכה לעבור באמצע, אלא איפה שצריך - ולטעמי הקו עובר יותר לכיוון הצביון היהודי מאשר מקובל לחשוב ברחוב החילוני. ובכל אופן, אם אכן רעיון החוקה יצא לדרך, אני די בטוח שהציבור החילוני יצטרך להתמודד עם כמה שאלות נוקבות בינו ובין עצמו. לא מיהו יהודי, אלא מהו יהודי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאוד לקרוא את המאמר שלך. מרתק . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |