 |
|
 |
||
|
||||
 |
את ההוביט קראתי לראשונה בתרגום של הטייסים השבויים בסוריה. אני זוכר שהנופך המיוחד הזה של התרגום הוסיף להנאה שלי. את שאר הסדרה קראתי במקור ואני זוכר שמאד נהנתי ממנה. אני לא בטוח אם כיום, במרחק שנים אוכל להנות מחדש ממנה, או אם נניח הייתי ניגש אליה בפעם הראשונה. הקהל והמבקרים לא כל כך התלהבו מהסרט הראשון שעשו של פי הסדרה, לפני למעלה מעשרים שנה. הסרט נעשה בטכניקה ששילבה אנימציה ושחקנים חיים. הוא הותיר עלי רושם גדול אלף מונים מהגירסה הקרטונית והשטחית החדשה. עד כמה שאני זוכר החלקים המצמרים הין מאד מפחידים - פרשים שחורים עטויים הינומות שכיסו אל כל ראשיהם ורק עיניים אדומות מבהיקות בתוך השחור. האמת שהרבה אני לא זוכר ממנו ואולי כדי לרענן את הזכרון ולחפש אותו בספריה, מה שאולי מראה על רמתו הכללית. בכל אופן, קשה מאד להעביר את הסדרה לסרט והכשלון הנוכחי מראה את זה. הנטייה להתרכז בצדדים הפירוטכניים, ולהפוך את הסרט לעוד מסע הרפתקות נבוב בסגנון מלחמת הכוכבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטייסים היו שבויים במצרים ולא בסוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם הנסיון, ראיתי אתמול את הסרט הישן ב-DVD. בכלל לא הופתעתי שגם הפעם נרדמתי באמצע, כמו אז לפני שנים וכמו שנרדמתי תוך הצפיה בגרסה החדשה. הניסוי הצליח. המסקנה שלי בקצרה - שר הטבעות, כמו סיפורי התורה או האיליאדה הוא סיפור מיתי. מקום המחייה של המיתוס הוא במדיום טקסטואלי שמשפיע ישירות על הדמיון והנפש. ניסיון להעביר מיתוס למימד ויזואלי קונקרטי, מפשיט אותו מעוצמתו בזה שהוא מוטל כדג מפרפר ליבשה. כשמעבירים מיתוס למשהו ממשי, דמויות, מקומות, בצרוף לעובדה הבלתי נמנעת שסרט חייב להראות רצף _עלילתי_ והתרחשויות דרמטיות action מסרס את המיתוס והופך אותו לסתם סיפור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |