 |
מה שעצבן אותי היתה הגישה של לתקוף אחרים ולהתלונן על הציבור והאווירה שיש בו. אני מאוד שמחה לדעת שאתה עושה דברים בכיוון שאתה מטיף לו, ואגב, אני מרגישה מאוד קטנה מול הדברים האלה. אני לא חושבת ש"פועלי" מופלא במיוחד, התנדבתי פחות ממך, ובאשר לחברה שלי - זה מה שהיא. אם היא היתה אדם אחר, סביר להניח שלא הייתי נשארת כל כך הרבה שנים. מה תגיד לבעלה?
ועוד אגב, כשהיא מדברת על נכות חברתית היא אומרת בדיוק מה ש"תיקנת" אותי לגביו: שזו החברה שאי אפשר לנצח אותה; את הנכות עוד אפשר. גם כשקשה.
בתור חברה אני לא יודעת אם אני יותר נותנת מעצמי או מקבלת - כמה אנשים אתה מכיר שמכירים שפה ועולם אחר לגמרי, שיכלו לראות איך קבוצה שלמה של עוורים לומדת ללכת עם כלב נחיה, או איך עיוור לומד מסלול עם מקל או ללכת בעיר. לך תסביר לאנשים שללכת עם מישהו כשהוא צריך לקנות שמפו - זה כל אחד יכול לעשות. מה שהיא נותנת לי, כל הזמן, זה הרבה יותר נדיר, ומיוחד. החברה נכה מרצון גם בזה שהיא מגבילה לעצמה את העולם. הראיה מצומצמת יותר ככל שקטגוריות זרות רחוקות מאיתנו.
אז לא נעלבתי ממך, לא אישית. עצבן אותי הטון - גם למי שמקדיש את חייו לתרום לאחרים אין זכות לבקר אחרים. לא בצורה כזאת. ("עשיתי - תעשו גם אתם").
ובאשר למוסדות - שוב: אז המשרד של המנהל יהיה מרוהט, ויהיו בו מקרר ומכונת קפוצ'ינו, והחבר'ה בחדרים יקבלו לחם צר ומים לחץ וכו'. ובקיצור, לא שכנעת אותי, ואנחנו עדיין לא ממש מסכימים!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש