בתשובה לאילת, 21/08/00 12:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוודאי, אני לא מכחש לערך הנישואין, ולערך 'נישואין' במילון אבן-שושן. השאלה הנידונה היא מדוע כל הדברים היפים שהזכרת צריכים להיות מעוגנים בחוקי המדינה. את ההתחייבויות ההדדיות ניתן פשוט להחליף בחוזה (ולהשוות את התנאים שאני מבין שאינם קיימים עדיין בין 'ידועים' לנשואים) הנקודה היא שבניגוד לרוח תעמולת הבחירות החדשה של הממשלה, אותה אמירה של המדינה שהיא רואה בצורת חיים זו דבר ערכי, איננה פועל יוצא של תועלת טכנית שמרוויחה המדינה מבוגרים המחליטים שהם משפחה. יש פה עניין מוסרי שגם עליו יש למדינת ישראל מה לומר, מכיוון שהיא מדינת *ישראל*. האמירה של המדינה היא שצורת חיים שכזו היא יותר מוסרית. לכן אם את מציעה מודל שנראה לך כמוסרי יותר, אפשר להתווכח על כך, אולם אם ההצעה היא סתם לאפשר לכל מי שמעוניין להרשם כבן זוג של בן זוגו, בשביל כך לא צריך נישואים, ניתן להסתפק בחקיקה טכנית. לכן גם אותם פסולי חיתון אשר מה לעשות, לא יכולים מסיבות כאלו ואחרות להנשא, כפי שנכים לא יכולים למרבה הצער, תחושת הקיפוח ואי הצדק ללכת, לא יכולים להנשא, מה שלא מונע מהם במידה והם מעונינים כפרטים, לעגן את קשרם באיזה חוזים שירצו. הערה טכנית: לפסולי חיתון מותר להנשא בינם לבין עצמם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |