 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה ממעיט בחשיבותה של האינרציה כגורם במחשבה הפוליטית-צבאית. ברגע שמתרגלים למשהו (שהות בלבנון, כיבוש השטחים, בחירה ישירה לראשות הממשלה, וכו'), יש צורך בחשיבה יצירתית במיוחד כדי לשנות את הנוהל. משנקבע הנוהל, יש צורך במהפכה כדי לשנותו. והנה דוגמא קשורה: אי שם במהלך 1982, לאחר הפלישה, חדרו שלש משפחות של אנשי גוש אמונים, בברכת שר הבטחון שרון, אל הרי השוף, והקימו שם התנחבלות, מרכבות אש שמה. ההתנחבלות פורקה לאחר מכן בהתערבות ישירה של ראש הממשלה, אבל מה שמעניין הייתה תגובת הדרג הצבאי: המפקד שקיבל את השטח ובו ההתנחלות, ראה אותה כנתון, והתנהג בהתאם: הוא ארגן אבטחה לפולשים, שמר על ילדיהם, וכו' - כל זאת, מבלי שהקדיש מחשבה לשאלה למה, לכל הרוחות, יש התנחבלות ישראלית באמצע הרי השוף, ושואלי עדיף להמליץ לדרגים הבכירים על פירוקה. וכך גם הלאה. יש רצועת בטחון. לא בטוח על מה היא מגינה, אבל צריך לשמור עליה, ומקצים לכך כוחות. מפקדי הכוחות לא ממש יודעים *למה* הם שם, אבל כל מי שהם מכירים כבר עשה את זה, אז כנראה שצריך את זה.... הוסף לכך את החשש מהתואר "בוגד" שמלווה כל נסיגה (אנשי הימין הקיצוני הפנו תואר זה נגד בגין במהלך הנסיגה מסיני), ותבין מדוע הפוליטיקאים לא רצו לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. נכון, מתים שם כעשרים בחורים בשנה, אבל *תמיד* מתו שם כעשרים בחורים בשנה, לא? מה השתנה, מה מכריח אותנו לטפל בכך? ולסיכום, ציטוט מתוך "כן, אדוני ראש הממשלה": "ממשלה היא כלי רכב בעל מנוע של מכסחת דשא ובלמים של רולס רויס". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שצודק יוסי גורביץ באלמנט האינרציה הנוצר מתוך הסיטואציה הפוליטית, חשוב לזכור שכל נסיגה, בכל עת , ובמיוחד נסיגה ''חד צדדית'' (ביטוי מגוחך כשלעצמו)תחשוף את הטימטום והגיון העקום בהשתלטות על ''רצועת הבטחון''. הגורם בגללו התפתחה הפעילות הצבאית של ישראל על גבול לבנון ומעבר לו הם מחנות הפליטים הפלסטיניים, לאורך החוף הדרומי של לבנון, שהיו מוקד ובסיס-אם לכוחות גרילה של אש''ף, להתקפות על ישובים ישראליים סמוכים לגבול הצפון. פעילות זו הובילה את ממשלת ישראל וצהל למעורבות סמויה ופיתוח שיתוף פעולה עם הגורמים הנוצריים בלבנון, שראו בבעיית הפליטים בעייה מרכזית בלבנון. המחשבה הכוחנית של ממשלת הליכוד ניתבה לכיוון הלבנוני את כל עוצמתה, לאחר שנוטרל הסכסוך בגבול הדרומי עם מצרים ולגדה המערבית הופנו משאבי עתק לשינוי המפה הדמוגרפית והפיסית. באופן פרדוקסלי, מלחמת לבנון גרמה להורדת נושא הפליטים בלבנון מעל סדר היום בינתיים, בכך שהסתימה ביציאת רוב הכוחות המזוינים הפלסטינים מלבנון וריכוזם בתוניס, במרחק גדול מכדי שיוכל לפעול בצורה אפקטיבית נגד ישראל (התפרצות האינתיפאדה ממחישה את ההשפעות מרחיקות הלכת של מלחמת לבנון בהקשר זה). צירוף היכולת הצבאית המוכחת של ישראל עם החולשה המובנית במשטר בלבנון, בין היתר כתוצאה מהמהלכים של ישראל, איפשרו למרוח את הנסיגה מלבנון על פני שנים. רצועת הבטחון נועדה מלכתחילה להיות רק שלב זמני בדרך לנסיגה המלאה, שלב שנדרש רק כדי לטשטש בדעת הקהל הישראלית את חוסר התוחלת והאיוולת המדינית שהובילה למלחמת לבנון מלכתחילה. אלמנט זה של חשש מ''גילוי ערוות'' התפיסה הבטחונית בנושא הלבנוני הפך לגורם המרכזי, אם גם הסמוי מן העין, של ההתנגדות להשבת צהל לצד הדרומי של גבול הצפון. כל הפרשנויות המפותלות של הקשר בין השהייה בלבנון לבין המשך הכיבוש ברמת הגולן צריכות להיבחן גם בהיבט זה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם רבין ופרס בראשות הממשלה חששו מביקורת על מלחמת לבנון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. פרס, במערכת הבחירות של 88', ציין את הנסיגה מלבנון כאחד מהשגיו הגדולים. עכשיו לך ותודה שבעצם לא נסוגת מלבנון, אלא רק מחלקים ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לניר: בודאי! יצחק רבין היה, להזכירך, ראש הממשלה ושר הביטחון. שמירה על המוראל ו"צדקת הדרך" היא חלק בלתי נפרד מתפקיד שר הבטחון (ומדובר בצדקת הדרך בה הולך הצבא). לגבי שמעון פרס, לאור פרק הזמן הקצר בו כיהן כראש ממשלה אחרי רבין קשה לקבוע מה באמת היתה עמדתו בנושא באותה עת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |