 |
אור,
איך החיים יכולים להיות משל למשהו? אתה שואל.
יש לזכור שהדמות שאיתה מזדהה שדה יותר מכל בספרו זה הוא ישוע הנוצרי. מבחינתו לעולם הזה אין ממשות: "העולם הזה אין לו יסוד, והמקרים אין להם מציאות. וחכמת העולם וכבודו הם כמו אדי בוקר, והאושר והיפעה וחן-הטבע הם רק צל. רק קפיצת דג. האדמה שותקת. יקום הכוכבים שותק. בן האדם לבדו. תמיד לבדו, לבדו לגמרי. לבדו בתוך האינסוף. לבדו לפניך [אלוהים]... שמחתי, חלמתי, ידעתי יסורי לב קשים. שרתי והתלוצצתי. באתי בזוהמה, עברתי דרך תעלות שופכין. נסעתי לארצות זרות. שמעתי שירת נשים. לבי יצא לקסם שירתן. ידעתי כליון נפש. ראיתי נופים בחורף. ראיתי עוני וענות. ראיתי אושר, ידעתי אהבה. אבל, אלוהים! מה היה המובן של כל זה, הערך של כל זה, מה נותר מכל זה?"
יש אפוא, לפי שדה, חוסר ערך מובנה בחיי האדם כפי שהם מוכרים לנו מהמציאות הארצית - הם צל עובר, הם אינם ברי קיימא, הם מתנדפים כלעומת שבאו. שדה מתאר בספרו רגשות שתוכנם רליגיוזי במובהק. אך מי שאינו יכול להזדהות עם רגשות אלה, ועם סוג ההתפעמות העזה שהם מתארים, מי שמחובר מדי לחיים הארציים, לבנק, למקום העבודה, לסופרמרקט או לדגל המדינה, יתקשה לחוש מדוע החיים בעבור שדה הם משל.
משל הוא סיפור, הוא בדיה המגלה לנו משהו על הממשות, על המציאות (הנמשל). בשביל שדה לחיים אין ממשות אך הם משל המגלה לו משהו על אלוהים. כל ההתנסויות בחייו שהוא מספר עליהם בספר - ילדותו בפנימיה, שרותו בצבא, חיי המצוקה שלו בירושליים, אהבתו לנערה כזו ואכזבתו מאחרת - לכל אלה אין מובן משלהם בעיניו, אין להם ערך כשלעצמם, אך הם בעיניו משלים: "מן ההכרח לגלות את אהבתך. מן ההכרח להגיע, דרך המשלים והנסיונות והמצוקה והשתיקה ויסורי הלב, אל אהבתך. מן ההכרח להיאהב. מן ההכרח שתאהבני, אלוהים."
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש