בתשובה לרון בן-יעקב, 11/08/02 3:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט יכול להיות, אם בעלי הזנבות הגדולים הם גם בממוצע גדולים יותר באופן כללי - או לפחות נראים כך לנקבות. מכל מקום, אני רוצה להציע גירסה שונה. אני חושב שעקרון ההכבדה יכול לעבוד אך ורק במקרים בהם אותו גורם מכביד עובר בתורשה *לאחד המינים* בלבד(ולכן, אגב, הוא לא יסביר את הגן הג'ינג'י אצל בני האדם). הטיעון הוא כזה: אם מקבלים את הניתוח שעשיתי בהודעות הקודמות, הרי ככל שידיעתה של הנקבה מגעת צירוף הגנים עם או בלי ההוא לזנב גדול אקויולנטי. לכן, *הבנים הזכרים* של אב אחד לא אמורים להיות עדיפים על אלה של השני. אבל מחצית מצאצאיה יהיו נקבות, והן הרי פטורות מעונשו של הגן ה*רע* לזנב גדול, כך שעבורן האם המחוזרת יכולה להניח שמוטב להן להיות בנותיו של טווס א', ההוא עם "גנים טובים + גן רע לזנב גדול", שמיתרגם, אצל נקבות, ל "גנים טובים" נטו. הדבר דומה לשיקול שאני עושה בקניית מכונת כביסה, למשל. אם אני צריך לבחור בין שתי מכונות באותו מחיר, ואם לגבי אחת מהן אני יודע על פגם מהותי *שלא איכפת לי ממנו* (נניח, אין לה תוכנית מיוחדת לכביסת חיתולים חד פעמיים) - אני אעדיף אותה, מתוך ההנחה שבכסף שנחסך ליצרן מביטול הפונקציה הלא שימושית בשבילי הוא השתמש לייעול הפונקציות האחרות להן אני כן נזקק. העדרה של התוכנית לכביסת חיתולים חד-פעמיים היא, עבורי, אותו "זנב טווס" של המכונה ואני במשל הזה בתפקיד הצאצא הנקבי של אמא טווסה. אם הרעיון הזה נכון, נדמה לי שאפשר לבדוק אותו אמפירית, אבל אני לא יודע אם זה נעשה (האמת היא שאני לא יודע אפילו אם הרעיון הזה הוא שלי, רק שלמיטב זכרוני אני לא שמעתי עליו בשום מקום). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך טעות אחת קטנה בקשר לתפיסה שלך את הרעיון שהמשיכה המינית מבוססת על גנים טובים יותר. העניין הוא שאין פה שום מחשבה רציונלית. אין פה שום ניתוח טקטי ומחשבה קדימה. גם לא באופן אינטואיטיבי ומופשט. אם אני הולך ברחוב וראוה בחורה עם חזה מרשים, אני לא חושב על החלב העשיר שכנראה יבטיח חוסן פיסי ובריאותי לצאצאים שלי. המחשבה שלי (ויסכימו הפמיניסטיות) היא פשוטה ופרימיטיבית. כנ''ל לגבי בחורה שרואה גבר שרירי. היא לא חושבת על זה שהוא יכול להיות צייד מוצלח יותר. על אחת כמה וכמה יצור פשוט כמו טווס. הנקבה לא חושבת על כל הטורפים שהטווס שעומד מולה חמק מהם בחייו. האינסטינקטים שלה מורים לה להמשך לטווס מסויים, ולהדחות מאחר. אנחנו מפרשים את זה כברירה של סיכויי הישרדות, אבל זה לפי התפיסה שלנו. לטבע, דרך האינסקטים של נקבת הטווס, יש צורת הסתכלות שונה על הדברים, ואנחנו לא יכולים נכון לעכשיו להבין מה גורם לנקבת הטווס להמשך לטווס בעל זנב גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הגעת תיכף על ההתחלה לאחד הדו-שיח-אים הכי מצחיקים בזמן האחרון (אני בכל אופן צחקתי עד דמעות מהתיאורים של השוטה ודובי לגבי החיזור הטווסי/אנושי) 2. הם לא מתכוונים שהנמשך עומד שם ומחשב חישובים רציונליים. הוא פשוט נמשך. אבל אלה שלא עסוקים בדברים חשובים כמוהו באותו רגע מנסים להבין /למה/ הוא נמשך דווקא אל א' ולא אל ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאסתי אמרה. ובאשר למשפט האחרון שלך - ובכן, זה בדיוק מה שאנחנו1 *כן* מנסים לעשות. אנחנו מנסים להבין למה ואיך התפתחו אותם אינסטינקטים אצל הנקבה, שגורמים לבעל הז' הארוך להראות מושך יותר. ה"רציונליות" שאנחנו מחפשים אינה שייכת לתודעה הקוגניטיבית של נקבת הטווס או של הזכר הגברי מול דולי פרטון, אלא ל"רציונליות" של התהליך האבולוציוני שיצר אותם, "חוכמת הגנים" אם תרצה. "רציונליות" הזאת מתבטאת בכך שמי שבמקרה זכה בגנים הנכונים זכה להותיר יותר צאצאים וכו'. -------------------------- 1 - אולי לא מיותר להזכיר כאן שוב שאני משתמש ב"אנחנו" רק כחלק מהמין האנושי, אל למישהו לטעות ולחשוב שאני משייך את עצמי לאלה שבאמת חוקרים את הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ל"רציונליות" של התהליך האבולוציוני שיצר אותם" ועל זה בדיוק דיברתי. אי אפשר לנסות ולהתחקות אחרי "הרציונליות של תהליך טבעי" באופן שבו אתם עושים את זה, כי "הוא" לא "חושב כמונו". אוי אלוהים ישמור אני מתחיל להשמע כמו Orz... בכל מקרה אני מבין שאני לוקח את הדיון שלכם יותר מדי ברצינות, אז אני אלך להכין לעצמי כוס קפה טוב עכשיו ואנסה להטביע בו את יגוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא" לא חושב כמונו, הוא לא חושב בכלל, אבל *אנחנו* יכולים לנסות להבין איך הוא *פועל*. ההנחות שלנו פשוטות: מה שהביא תועלת נשאר, ומה שלא - לא. צריך להבין שהשימוש ב"רציונליות" הוא רק לצרכי נוחות, או, אם תרצה, "רציונליות" במובן "מביאה תוצאות טובות במציאות". ובאשר ליגון שלך, "הרבה אנשים ניסו להטביע את יגונם בכוס, רק כדי להיווכח שהוא שחיין מצויין" (שכ"ג, מתוך "מבכי אל בכי", 2001) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר אינו נכון. נתחיל בזה, שאם לטווס זנב ארוך - סביר שאביו הוא בעל זנב ארוך - ולכן אימו הייתה מוצלחת יותר מהממוצע, כי התאפשר לה לבחור בו. אבל זה משני1 לטיעון הבא: נניח שהבת נושאת גנים לזנב ארוך. למחצית צאצאיה יהיה זנב ארוך, ולכן שווה לאמא להשקיע בבחירת בן זוג בעל זנב ארוך גם היא היא יודעת שיהיו לה רק בנות. 1 משני רק בהקשר הזה - לדעתי זה טיעון מרכזי בבחירת בן זוג - אצל בני אדם אפילו יותר מאשר אצל טווסים. נניח שהתכונות המושכות של הטווס הזכר חסרות כל חשיבות - הן עדיין מגדילות את המבחר שעומד לרשותו כשיבחר טווסה - והוא כבר יבחר בטווסה עם גנים טובים. כך שכשאת טווסה שבוחרת טווס עם זנב גדול, את יודעת שלפחות מצד האמא יש לו גנים טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת גם יודעת שכאשר יהיו טווסיות שיסתכלו בבוא היום על הבן הטווס שלך, עם הזנב הגדול, הם יחשבו שיש לו אמא עם גנים טובים. אז אולי בכלל כל העניין הזה של בחירת בן זוג מוצלח ניזון מצורך בחיזוקים חיוביים של החמים והחותנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את הטיעון שלך. מכל מקום, אם הבנתי אותו נכון, הוא מסביר למה הזנבות הארוכים נשארים כמאפיין *לאחר שהתקבעו* באוכלוסיה. עם זה אני מסכים, כפי שהערתי באחת ההודעות הקודמות שלי, שכן ברגע שהקונצזוס הנקבי נקבע, לטובת הצאצאים כדאי באמת ללכת עם הזרם: הם יוכלו למצוא נקבה טובה אם יהיו בעלי זנב ארוך. אנסה לחזור בקצרה על העמדה שלי: עקרון הסלקציה המינית כפי שנוסח בתחילה ע"י דארווין לא התייחס לשאלה *למה* הנקבות פיתחו את הנטיה המשונה לזנב ארוך מלכתחילה. עקרון ההכבדה אמור לתת לכך הסבר: הוא טוען שנקבה שפיתחה במקרה העדפה כזאת זכתה באמת בבן זוג מוצלח יותר מבחינה הישרדותית, וכך התחיל המרוץ בו הזכרים מפתחים את זנבם. את ההסתייגויות שלי מההסבר הזה פירטתי בהודעות הקודמות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שתכונה כלשהי הופכת אותך למועדף - וזה בכלל לא משנה איזו תכונה, מכבידה או מקלה, אתה יכול לבחור בנקבות עדיפות. לילדיך יש סיכוי גדול יחסית להיות בעלים של שתי תכונות, ועוד משהו: 1. התכונה המועדפת (מהאבא). 2. ההעדפה לתכונה המועדפת (מהאמא). 3. עדיפות גנטית גרידא (מהאמא). זה צריך להיות מספיק, בגלל שהעדיפות הגנטית שלך תגדיל את משקל צאצאיך באוכלוסיה. ז"א שיש כאן מין שיווי משקל בלתי יציב, וכל העדפה, חסרת כל משמעות השרדותית אפילו (נניח, אצל טווסים, נקודה ירוקה במרכז העיגול השני משמאל בקצה העליון של הזנב), תיצור מיד מפולת לכיוון של עצמה - היזון חוזר. הבעיה בתיאוריה הזאת היא, שצריך שיותר מנקבה אחת תמשך אליך כדי שהיא תפעל. זאת לא בעיה כל כך גדולה - נניח שעד שהיא מגיעה למסה קריטית של נקבות היא מתפשטת באופן פשוט, בלי יתרון מספרי על פני תכונות משלימות. זאת אפילו בעיה קטנה - כי *כל* העדפה תייצר את המפולת הזאת, ולא צריך לחכות להעדפה לתכונה עם משמעות. לרגע חשבתי שיש בעיה אחרת - מה קורה אם אתה מפרה נקבות בלי לשים לב לגנים שלהם, בבחינת שלח זרעך על פני המים - אבל גם במצב כזה יהיו לך צאצאים מנקבות מוצלחות שנמשכות אליך. הם ישתלטו על אוכלוסיית שאר הצאצאים (בגלל שהם יהיו עדיפים באופן ממשי), בסופו של דבר, כמו שהם ישתלטו על האוכלוסיה הכללית, כולל הפרטים העדיפים באופן ממשי (בגלל שיש לצאצאיך המוצלחים מערכת נוספת של היזון חוזר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההעדפה היא לתכונה סתמית שאינה משנה את יכולת ההישרדות, ההעדפה הזאת עצמה (אצל הנקבות) היא מגרעת הישרדותית עד השלב בו הושגה המסה הקריטית. היא מגרעת מכיוון שהיא גורמת לבעליה להעדיף מישהו בגלל נימוקי סרק, ומשמעות הדבר היא פגיעה ביכולת הבחירה שלה. זה יצא טיפה אבסטרקטי, אנסה לעשות את זה יותר קונקרטי: אם טווסה מסוימת, נקרא לה ברקת לצרכי פישוט, עומדת להחליט בין שני זכרים (שכ"ג ופופק, נניח) ויש לה משום מה נטיה סתמית לבעלי קשקשים, היא תעניק לפופק יתרון מה. גם אם שכ"ג הוא בעל יתרון זעיר בתחום אחר ייתכן שזה לא יספיק לו והוא ישאר עם מלוא תאוותו בידו. היתרון הזעיר של שכ"ג יכול להיות יתרון הישרדותי אמיתי, למשל עובדת היותו גבר אמיתי בשר ודם לעומת פופק שהוא דמות פיקטיבית ובתור שכזה עקר מטבעו (אנחנו מתעלמים מילדים וירטואליים כרגע). יוצא מכל אלה הוא שנטייתה של ברקת פוגעת בכושר הרביה שלה, ולכן אמורה לא לחלחל באוכלוסיה - וטוב שכך! (עדי, אני מדבר אלייך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריה עדיין עומדת, כי מדברים על ממוצעים - לא על שני אנשים, שאחד מהם דמיוני. העובדה שהצאצאים של הזיווג הראשון יהיו קצת יותר או קצת פחות מוצלחים לא משנה, אם ההעדפה מספיק נפוצה וחזקה. בכל מקרה התיאוריה אומרת שהצאצאים של בעל התכונה יהיו מוצלחים יותר מהממוצע, כי תמיד הוא יוכל לבחור את הנקבה הטובה ביותר מבין אלו שמחזיקות במשיכה לתכונה זו. לכן יהיה שווה להחזיק גם בתכונה, וגם בהעדפה. אם בעל התכונה הוא ממש דפוק, אז הוא יעלם - אבל עצם זה שהוא מועדף הופכת את צאצאיו (גם בגלל שיש לבניו תכונה מועדפת, גם בגלל שיש לבנותיו העדפה לתכונה, וגם בגלל שזוגתו תהיה יותר טובה מהממוצע, בממוצע) למועדפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר: "אם ההעדפה מספיק *נפוצה* וחזקה" (הדגשה שלי) - ואני מהרהר על הסיכוי שההעדפה כזאת תהיה נפוצה. ליתר דיוק, אני טוען שככל שההעדפה הזאת יותר חזקה יש לה פחות סיכוי להיות נפוצה. חזור לדוגמא שלי עם הטווס בעל הרגל העקומה כדי להבין את טענתי. יתר על כן, אתה מדבר על העדפה שאיננה בהכרח מכבידה. ההשגות שלי בעיקרן הן על "עקרון ההכבדה" עצמו. זה שסלקציה מינית אכן (כנראה) מתפתחת איכשהו, לא נתון לויכוח כרגע, רק המנגנון. האם עייפנו דיינו את הקוראים? אני חושב שכן, אבל זכות המילה האחרונה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בשביל לפתוח את הלופ (במשפט אחד: המדענים חושבים שהזנב הגדול מצביע לנקבה על מערכת חיסונית טובה אצל הזכר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הלינק. מה שהוא מציע הוא תיאוריה אלטרנטיבית לעיקרון ההכבדה (אגב, גם עליה יש לי השגות ממבט ראשון). מ.ש.ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, זה לא מה שאמרתי מההתחלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכות המילה האחרונה היא שלי, אני בוחר ב bissextile (by-SEKS-til) adjective
Of or pertaining to the leap year or the extra day in the leap year. noun Leap year. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבר אלי? אני מזמן ויתרתי עליך בעל כרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לי הרגשה שאני מגזים במשחק ה hard to get. כל החיים אני עושה אותה טעות ולא לומד כלום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |