|
||||
|
||||
ואני כבר חשבתי שאף אחד לא ישאל. יש שם, בהודעה ההיא, מסר מוסתר. למעשה, שניים, וכל אחד מהם היה אמור לזכות אותה בבעיטה באחוריים הישר לאתה-יודע-איפה. אם היתה מובטחת לי חסינות, הייתי מגלה. חסינות, מערכת? |
|
||||
|
||||
קראת לדובי צנון והזכרת את אי השדים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לקרוא לדובי צנון לא מזכה אותך אוטומטית בהגליה, ואיזכור המילים ''אי השדים'' לכשעצמו גם הוא לא מביא לכך (ובטח שלא כשמדובר בר''ת). הגליה בעקבות עיסוק באי השדים באה רק כאשר הדיון הוא על המדיניות. |
|
||||
|
||||
טוב, טוב, אל תגלה אותי, בלי טובות. אבל כדי שהצדק הפואטי ייראה עלי לציין שהאקרוסטיכון ה*מלא* של ההודעה, מהמילה הראשונה ("אז") ועד סופה, אכן דן במדיניות, והוא אומר כהאי לישנה: אם יבינו, הרי ברי שהודעה זאת תוגלה לאי השדים. אם כך, אולי נחפזתי להעניק את מלוא הנקודות לאלמוני, אבל בוא ניתן לו ליהנות מהספק. אני, מכל מקום, ממשיך להיות גאה למדי וממשיך לקוות שלא תגנזו את ההודעה ההיא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |