|
הדבר הראשון שהחלק הליברלי בציבור הישראלי חייב לעשות הוא לוותר על המחוייבות והמעורבות החברתית פוליטית הגבוהה שלו. הגיע הזמן שהחילונים האמיתיים יפסיקו לנסות למצוא "שפה משותפת" עם מגזרים הזרים להם לגמרי בהשקפת עולמם התרבותית. התשובה היחידה לחזרה בתשובה היא התכנסות והתבדלות תרבותית. השמאל צריך לנטוש את תפקידו ככוח חלוץ מוסרי צדקני, ולפתח את הנכס היחיד שעוד נשאר לו: ההשכלה והעידון התרבותי היחסית גבוה.
הדקדנס הוא הדבר היחיד שבאמת יעצבן את אמנון יצחק. אפשר לקרוא לזה כניעה מתוקה. במקום לנסות להבין את ש"ס, לפתור את הבעיות החברתיות שלהם ולהתבוסס בויכוחים אינסופיים בהם אף פעם לא נוכל באמת לנצח, הגיע הזמן לשלוח את כל השחורים משחור האלה אל מעבר לגבול תודעתי ולהגדיר אותם בשם היחיד שמתאים להם: ברברים. בכך הם יהפכו לכלי וימלאו תפקיד מהותי בתרבות הדקדנטית שלנו - כי בלי ברברים שעומדים על הגבול אין דקדנס.
אין שום צורך לעזוב את הארץ הזאת. בסך הכול די נוח לחיות כאן. אבל התרבות החילונית, שכבר מזמן עזבה את סג'רה ועברה למועדון התעשיה ולגן העצמאות, צריכה פשוט לקבל בהנאה גלויה את כינויי הגנאי שמעריפים עליה יריביה: כן, אנחנו חלשים, כן, אנחנו חסרי ערכים, כן, אנחנו דקדנטיים. מה שכן צריך להיפטר ממנו הוא שרידי החלוציות שעבר זמנם: את הסיירות ואת דרגות הקצונה, למשל, הגיע הזמן למסור באופן רשמי לציונות הדתית. גם את מחנות השומר הצעיר אפשר, לצערי, לסגור. במקום תנועות נוער צריך להקים עוד ארגונים ומפלגות בסגנון "עלה ירוק", שהיתה בהחלט סימן מעורר תקווה. לא בגלל עצם רעיון הלגליזציה של הסמים וכן הלאה (אם כי לסמים יהיה תפקיד מרכזי בתרבות הדקדנס - כולם יהיו מסוממים כל הזמן, או עסוקים באורגיות פרועות משולבות במסיבות טרנס וערבי קריאת שירה), אלא משום שסוף סוף קמה מפלגה פוליטית שעוסקת בדברים שעד עכשיו לא נחשבו פוליטיים, אבל הם הדברים הכי רלוונטיים באמת: כל מה שעומד על סדר היום של הדור הצעיר.
|
|