בתשובה לערן בילינסקי, 05/08/02 13:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן, אני שמח לשמוע שחלה נסיגה מסויימת בעמדות הקיצוניות, לטעמי, שהעלית. האם גם חזרת בך מהטענה ש"פוליטיקאים אינם טועים?" (אשמח לשמוע שאכן כן). טענה זו בגישה שנהגת להציג, מטרתה אחת ויחידה: "לחפצן" (מלשון חפץ) את הפוליטיקאי, להפכו למשהו המקביל לעצם דומם פיסיקלי, שאין נולדות בתוכו שאיפות, רצונות והכרות היכולות להסיט אותו מתנועתו (כלומר, אין פועלים בתוכו כוחות שינוי פנימיים והוא מושפע רק מכוחות חיצוניים שביניהם הוא מתמרן בעקביות חסרת פשרות במרחב הפוליטי), שכן רק כך ניתן לטפל בו במסגרת מודל דקרטיסטי. ראה בעניין זה את הפסקה במאמר על ויקו חלק ב' המדברת על אנתרופומורפיזם במהופך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מההנחה הזו אני לא יכול לחזור, שכן היא נחוצה כהנחת מחקר, והסברתי כבר מספר פעמים את נחיצותה לשיטתו של עודד ולשיטתי. אני מסכים שיש כאן חיפצון של הפוליטיקאי אבל זו האבסטרקציה וזה מה שהיא מנסה לעשות - לנטרל את כל הגורמים שאתה מונה ולהתייחס לפוליטיקאי באופן חיצוני במודל דקרטיסטי (כנראה). הביקורת שהבעתי כלפי גישות אחרות שורשה, בין השאר, באותה הנחת יסוד - ההכרעה שפוליטיקאי טעה (במשמעות של טעות שבה דנתי מספר פעמים) אינה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית, ומייצגת את השלכת ערכיו של החוקר על הנחקר והתיימרותו של החוקר לדעת את מניעיו ומטרותיו של הנחקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, נו, אז לפחות לתיאור שלי את המתודה של בלבן אתה מסכים - מחפצנים את הפוליטיקאים, או כל גורם אנושי אחר, כדי שיתאימו למתודה. מנקודת ראותי, זה חיפוש המטבע מתחת לפנס המתודי הדקרטיסטי. כרגע אין לי מה להוסיף בנידון, אבל אם יחולו בעתיד שינויים נוספים בתפיסותיך בעניין זה אשמח אם תודיעני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |