 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה הלל, המאמר מצויין, מהמהנים שיצא לי לקרוא ב"אייל". קודם כל, פתחת לי את האופקים, כי לא היה לי מושג מה עושים במדע המדינה. מסתבר שהם עושים את מה שחשבתי כבר זמן רב שיש לעשותו, לבנות מודלים מדוייקים להתנהגות אנושית. (זו גם התקווה שלי לגבי תחום הפסיכולוגיה, תחום שעודנו בוסר בעיניי ושאני מקווה שיבשיל ויגיע למעמד של מדע מדוייק עם תחזיות ומודלים אמינים). המתיחות שתיארת בין שני תחומי דעת מעניינת אותי, כמו גם המתיחות בין תחומי דעת אחרים (מתמטיקה-פיסיקה ,גנטיקה-אקולוגיה וכו'), ואני מאמין שניתן ללמוד ממנה הרבה על התקדמותם של התחומים השונים, וכן על טיבם. האמנם כמות הטענות של מדעני המדינה (גם כן מושג חדש בשבילי) והיסטוריונים זהה לזו של ההיסטוריונים למדעני המדינה ? אני חושב שלרב צד אחד, המדוייק יותר, מתלונן יותר. במאמרך אתה גם מאיר על היפוך מופלא: מדע המדינה, שהוא תחום פרקטי יותר מהיסטוריה, נחשב למדעי יותר, בעוד שבד"כ מיוחס המדע הטהור לדווקא לאלו שחוקרים לשם המחקר (בסטייל: "למה לטפס על ההרים? - כי הם שם"). ולקינוח כמה שאלות, ותרגיש חופשי להסביר לי כמו לבור הגמור שהינני, אם אני ארגיש שהדברים ברורים, כבר אדע לזרז אותך: מהם ההישגים החשובים שנזקפים לזכות מדע המדינה? לאיזו דרגה של נבואיות מגיעים המודלים אם בכלל? האמנם זהו ערך של מדען המדינה להגיע למספר נעלמים קטן? גם במחיר הכללה גסה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השאלה האחרונה, אני לא בטוח למה בדיוק התכוונת, אבל בשנות ה-60 של המאה הקודמת, החל טרנד מסויים במדע המדינה, ליצור מבט סוציולוגי על מדע המדינה. המטרה הייתה ליצור מדה"מ שהוא פחות בעל אוריינטציה-מוסדית. לשם כך, יצרו החוקרים טרמינולוגיה חדשה שאפשרה להם לדבר הם מערכת פוליטיות בצורה כל-כך אוניברסלית, שהן התאימו גם לדמוקרטיות מערביות וגם לשבטים פרימיטיביים. מידת ההפשטה שהם הזדקקו לה, כמובן, הייתה עצומה, וניתן לשער איזה ויתור הם עשו בכל הנוגע לדיוק ואפליקביליות של המודלים שלהם. את הטרנד הזה החליף הזרם המוסדי-החדש, שמכיר בחשיבות החברה והשפעתה על המדינה, ומנסה לשלב בין השניים. אבל הזרם הזה אינו שואף לאוניברסליות כמו קודמו, ומתרכז בעיקר בדמוקרטיות. בעצם, אולי הזרם הקודם לא היה בשנות ה-60, אלא לפני זה. אני לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני מודה לך על המחמאות. אני הגעתי לדיון בנושא ההבדלים בין הדיסיפלינות בהיותי בוגר החוג להיסטוריה כללית ולומד לתאר שני בתכנית ללימודי ביטחון (באוניברסיטת תל אביב). לכן התייחסותי תהיה ,מן הסתם, יותר מכוונת לתחום היחסים הבינלאומיים ופחות למדע המדינה הקלאסי, שאותו אני משאיר למגיבים האחרים. בתחום היחב"ל התרומה העיקרית, לעניות דעתי, הייתה גיבוש תיאוריות לניתוח תופעות באינטראקציה בין שחקנים (מדינות, ארגונים וכו). תיאוריות "ריאליסטיות" (והמשכם הניאו-ריאליסטי) "ליברליות" (והמשכם הניאו-ליברלי) ובימינו ה"קונסטרקטיביסטיות" אפשרו לראשונה לנסות ולבחון תופעות רחבות, לכאורה מנותקות אחת מהשניה, בכלים אנליטיים וביקורתיים. מידת הצלחתם בניתוח זה נתונה כמובן לוויכוח. לסקירה מקיפה של תיאוריות אילו וההבדלים ביניהם ראה: פיקי איש שלום "חקר היחסים הבינלאומיים: דיסיפלינה במסע למודעות עצמית ולפלורליזם פרדיגמטי" "פוליטיקה" #7 (קיץ 2001) ע"ע 109-97 באשר "לנבואה". אני מתייחס במאמרי, כאמור, להתפכחות שחלה במדע המדינה מגישת הנבואה המוחלטת. עדיין, מתודולוגית מדע המדינה נגועה בגישות ושיטות שמטרתן הסופית הוא להפוך את התהליך ל"מדעי" ככל שניתן. שוב, על מידת הצלחתן ניתן להתווכח. אם אתה שואל את דעתי האישית, בהסתכלותי בעיקר דרך הפריזמה הביטחונית, אני נותרתי בספקנותי. באשר "לנעלמים", קשה לי להבין את כוונתך במושג "ערך". כפי שציינתי במאמר, הקטנת מספר המשתנים בהסברת תופעות הכרחי על מנת ליצור מודלים שמטבעם הם כוללניים. ככל שהמחקר ישתמש במשתנים רבים יותר, כך יגביר את אמינותו של המחקר (וכמובן, גם יקשה על השגת מסקנות ברורות). נקודת מבטה של ההיסטוריה היא כי יש להשתמש בכמה שיותר משתנים על מנת להסביר את התופעה. מאמר מעולה המתייחס להתפכחות שחלה במדע המדינה המודרני ניתן למצוא: Bertell Ollman “What is Political Science? What Should it Be? "New Political Science" 22:4 (December 2000) pp. 553-562
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם גם על התרומות העקריות של מדע המדינה נתונה ההצלחה לויכוח, האין זה מעיד על בוסריותו של התחום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואוסיף לשאלתו של מר ליבנה (גם הוא, כמוני, מוסיף יוד אחרי הל', אחרת אנשים חושבים שאני לַבַּנֶה1): התגלע ויכוח קשה לגבי *סיבת* הכישלון היחסי של מדעי המדינה החברה והרוח לעומת מדעי הטבע. מה דעתך? ------------------- 1 Eat this, לבשן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממליץ לי לאכול לבנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה דו-משמעי. המשמעות השנייה הייתה "נסה למצוא פגם בניקוד הזה!1", אבל כן. טעים נורא. --------------- 1 לא, האמת - תקן אותי תמיד, בכל פעם שיהיה לך חשק. (כמעט) רק מטעויות לומדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדע המדינה הוא חלק ממדעי החברה. אין סיבה להפריד ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדעי החברה הם חלק ממדעי הרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באוניברסיטה בה אני לומד, שם יש פקולטה למדעי החברה ופקולטה למדעי הרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות תוכחתיות של מצבה של מדע המדינה 1 : 1. מדע המדינה אינו מתעסק בתופעות פוליטיות בכלליות אלה רק בכאלה אותם ניתן למדוד בשיטות "מדעיות". במילים אחרות, ובהגזמה, מה שלא ניתן למדידה אינו קיים. 2. מדע המדינה לא החליט בדיוק מהם גבולות החקירה שלו. הדיסיפלינה שואלת "איך וכיצד יש לחקור, ולא "מה יש לחקור". כתוצאה מכך תשומת לב רבה מאוד מוקדשת ל"איך" ולא ל"מה". 3. הדיסיפלינה לא הציגה גילויים חשובים על הספרה הפוליטית או שגילוייה היו טריוויאליים. ועל מדע המדינה כמדע 2: 1. "חומר המחקר" של מדע המדינה מורכב ובלתי צפוי מידי על מנת להגיע למסקנות ולהכללות חותכות. האמנם ניתן להגיע לנוסחת אם A וגם B אז C, למשל? עד היום אין מסקנות ברורות למשל לסיבות פריצת מלחמות, או למה נשים מצביעות אחרת מגברים. 2. המחקר בתחום הפוליטי אינו יכול להיות אובייקטיבי ו"מדעי". המציאות החברתית (ערכיו, רעיונותיו, ניסיון חייו, תרבותו וכו') של החוקר משפיעה על הגדרת, מדידת וניתוח המשתנים. 3. אין הסכמה כוללת בדיסיפלינה (או בכלל במדעי החברה) באשר לכללי ם מוגדרים וברורים באשר לכיצד יש לחקור. אין אפילו הסכמה על מונחי יסוד מסוימים למשל כמו "כוח" או "דמוקרטיה". (הקבלות לדיסיפלינות אחרות על ראשי המקבילים ) 1 Bertell Ollman “What is Political Science? What Should it Be? "New Political Science" 22:4 (December 2000) pp. 553-562
2 Mark N. Hagopian “Regimes, Movements, and Ideologies: A Comparative Introduction to Political Science “ (New York: Longman 1978) pp. 18-19 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע עגום למדי אם אתה שואל אותי: מדע בלי טרמינולוגיה בהירה, בלי יכולת להגיע לקרקע אחידה גם בין אנשים אם דעות שונות (כאלו יש בכל תחום דעת), בלי הסכמה על מהם הכלים הלגיטימיים למחקר, ובכלל מה חוקרים (האחרון פחות חשוב). לדעתי תורה יוצאת מהמקום בו שני ניצים בעלי דיעות קוטביות מוצאים סט של מושגים וכלים נטראליים המוסכמים על שניהם, ודרכם מבססים ומפריכים רעיונות. עד שלא יוצאים מהנקודה הזו, העבודה משולה לבניית מגדלי קלפים על קרקע רועדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עכשיו נתבשרנו שיתכן כי מהירות האור אינה קבועה, כפי שחשבנו. האין זה מעיד על בוסריותה של הפיזיקה? כמובן שלא. כל דבר בכל תחום נתון תמיד לויכוח. טבעו של האדם וטבעו של המדע. גם האבולוציה נתונה לויכוח (אפילו בקרב אלו ששוללים תיאוריות אלטרנטיביות כמו הבריאתנות, עדיין יש ויכוח על אופן פעולתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא השתכנענו, רק התבשרנו. עוד ארוכה היא הדרך עד שנתרצה ונשליך את תורת היחסות המוכללת בשל מדען אחד ששולח ידו במדע פופולרי יותר משהוא עוסק במדע. אם נתרצה, אני לא יודע מה זה יעשה לפיסיקה (אני מניח שבהתחלה יקפצו כמה פיסיקאים מגגות המכון שלהם, ואז, אחרי שקצת ירגע העניין, הם מאד ישמחו ששוב יש קרקע בתולית לחרוש ולחקור בה). לגבי הבוסריות, הרי שזו תכונה יחסית. לא תכיר בפרי כבוסר, עד שלא טעמת את גרסתו הבשלה, או עד שידעת להשוותו לפרי בוסר אחר (לפי גרסתו הבשלה). פיסיקה, היא מהבשלים שבפירות עץ הדעת, ולכן, גם אם תמצא בה תולעת, כגון קריסה של עקרון מקודש בתורת היחסות המוכללת, הרי שעדיין אין פרי בשל ממנה. לאמור, לעומת מידת הודאות של מודלים ותיאוריות בפיסיקה, שמראים יכולת נבואית מעוררת יראה וכבוד, לא מציג תחום מדעי המדינה יכולת דומה (אני עוד מחכה שמישהו יזכיר לי איך מדע המדינה שינה את חיי ו\או איזה תגלית מרעישה כבר נזקפה לזכותו ואינה עדיין *בליבו* של ויכוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדע המדינה היה שמח לשנות את חייך במגוון הזדמנויות, אילו מישהו רק היה מקשיב. לצערנו, הפוליטיקאים בוחרים להתעלם, ולמדעני מדינה לכשעצמם אין יותר מדי כוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפיזודה משעשעת, בהקשר זה, מציין ההיסטוריון (של המלחמה הקרה) הידוע John Lewis Gaddis על פגישה שנערכה, בהיותו מתלמד צעיר, עם אחד מחברי המועצה לביטחון לאומי בממשל ניקסון. “One of the more earnest members of our group asked him, “approximately how many hours a week do you spend reading the American Political Science Review?” A puzzled expression came over the official’s face, and then he sighed; “I think I last looked at it about seven years ago”. At that point, I decided it would not be prudent even to ask him about the American Historical Review.” 1 1 הציטטה לקוחה מתוך מאמרו של Gaddis המתעסק בהשפעה המועטה שיש למדע המדינה ולהיסטוריה על, במקרה זה, מדיניות הביטחון הלאומי בארה"ב.John Lewis Gaddis “Expanding the Database: Historians, Political Scientists, and the Enrichment of Security Studies” International Security 12:1 (Summer 1987) pp. 3-21
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקשיב. רוצה לשאת דברים בשם ובזכות התחום ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזכרתי כבר מספר פעמים את התרעותיהם הרבות של רוב מדעני המדינה בישראל על הנזק ש(י)גר(ו)ם חוק הבחירה הישירה. אילו היו מקשיבים להם (ולא למשפטנים), לא היינו היום בברוך בו אנו נמצאים. כמו כן, מחקרים בתחום המנהל הציבורי יכולים לחסוך הרבה משאבים שילכו לעזאזל עבור סוכנויות שלא יועילו לדבר וחצי דבר. למשל - סוכנויות ללחימה כנגד שחיתות. בד"כ מקימים סוכנות אחת בעלת סמכויות רחבות מתוך הנחה שכך יהיה לה הכי הרבה כוח כדי לפעול. למעשה, מחקר שערך משה מאור הראה שדווקא כאשר הוקמה סידרה של סוכנויות קטנות בעלות סמכות מצומצמת (כמו בישראל), התוצאות היו יותר מוצלחות. בעקבות המחקר שוקדים במספר מדינות (ניו-זילנד, משום מה, עולה בזכרוני) על שינוי הסוכנויות הפועלות בתחום. אלה רק שתי דוגמאות מתוך הידע הבאמת מצומצם שלי בתחום. בנוסף, צריך לזכור שחשיבותו של תחום אינה דווקא בתוצרים הסופיים שלו (מה תרמה לך האסטרופיסיקה עד כה?), אלא גם, ובעיקר, בידע התיאורטי שהוא מביא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר אחד מנשיאי ארה"ב: עד שנבחרתי היה לי זמן לקרוא ולחשוב,היום יש לי זמן רק כדי להגיב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |