 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפתיחה - "תשמע \ מי אני \ בעצם \ שארדוף אחריך" אכן בעייתית, מכיוון שהיא משדרת שני מסרים הפוכים. השורות האי-זוגיות ("תשמע... בעצם") יוצרות תחושה של התקפה, של טרוניה כלפי הנמען, בעוד הזוגיות ("מי אני... שארדוף אחריך") מפנות את האשם אל הדוברת דווקא. אני רואה כאן התקפה מבולבלת, נערה כועסת שלא יודעת אם על עצמה או על אהובה היא כועסת. בהמשך ניתן לנו תיאור הקשר - הדוברת מסירה נעליה בכל מקום שבו רגליו של הנמען בוערות - מעין נאמנות נצחית, הערצה אולי (דימוי הסנה הבוער אפילו רומז לקדושה). ברור כי הדוברת אינה מרוצה ממצב דברים זה אך, כאמור, אינה יודעת את מי להאשים. כמי שמעריץ או מאוהב, הדוברת נסחפת מכאן לתיאור מתרגש-משהו של הנמען: מעין התפלאות הניכרת בחיתוך השורות ("ולא רק הרגליים \ לפעמים \ כל הגוף...") כמי שמספרת לחברתה, בעיניים עצומות, על נפלאותו של אהובה. כלומר, יש גם אלמנטים חיוביים בקשר, יש סיבה שבעטיה הוא עוד קיים. מצב זה נפסק בנפילה מהירה - "כאילו מישהו הצית אותך", כמו בעירתו (נפלאותו) לא נובעת ממנו אלא מגורם חיצוני; "כמו סיגריה", שהיא הרגל מגונה (אך ממכר); "בפיה העבש של נערה" - כאן החליטה הדוברת להאשים את שני החשודים: הוא, שבערתו אינה קדושה אלא מגונה, והיא, שפיה עבש מרוב עישון מגונה שכזה. יש כאן תיאור מדוייק ומצויין של קשר תלותי או חד-צדדי בצורה אחרת. הנמען הוא פעם קדוש ופעם מגונה, ובכל-מקרה - ממכר בצורה מוחלטת. הנערה כועסת על עצמה על שהיא ממשיכה בקשר זה, אולם כמו הסיגריה (או, להבדיל, כמו משה) אין לה שליטה על כך. _________ זהו שיר טוב מאוד, לדעתי. בניגוד לשירים אחרים שהתפרסמו באייל (ובדג? בכלל), השיר הזה קומוניקטיבי מספיק על מנת שאוכל ליהנות ממנו. וכך אכן עשיתי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |