בתשובה לצחי ברזיק, 06/11/99 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוקר טוב. הבעיה הראשית עם הרשימה, כפי שאני רואה אותה, היא שהיא בעלת דגש אמריקאי חזק. כפי שאמר אדם קלין (למיטב זכרוני), היא לא מהווה מדגם מייצג של שום דבר. גם אנשים שאינם בעלי זיקה אמריקאית ברשימה הם בולטים בעולם המערבי בעיקר. מעטים יודעים מיהו בילי גרהם מחוץ לארה"ב, ובצדק - השפעתו היא רלבנטית בעיקר שם. ובכל זאת, הוא זכה למעל 450,000 קולות, ועומד במקום הרביעי, מעל גנדי וצ'רצ'יל. אלביס פרסלי אמנם ידוע בכל העולם (ולפני כמה חודשים אפילו הייתה תחרות של מתחזי-אלביס כאן בארץ), אבל ההשפעה שלו מחוץ לאמריקה כמעט אפסית, בעוד שבארה"ב ישנם אזורים שלמים שבהם הוא עומד מדרגה אחת מתחת לישו. (ספר המד"ב המשעשע של ניל סטיבנסון, Snow Crash, מדגיש את הנקודה הזו מספר פעמים). בהנחה שלא כל הקולות שקיבל רבין היו ישראלים, אלא גם אמריקאים, קולות אלה הגיעו אליו לא בגלל פועלו, אלא בגלל שאמריקה אימצה אותו אל חיקה עם ה-"שלום, חבר" של קלינטון. זה לא מפתיע שסטאלין ולנין לא מופיעים ברשימה. באמריקה, קומוניזם היא עדיין מילה גסה. היטלר אולי היה אויב ומפלצת, בעיני האמריקאים, אבל הקומוניזם זה הניגוד הגמור של דרך החיים, וכל דבר שנותן לו לגיטימציה הוא פסול. לקומוניזם גם אין תומכים מיליטנטיים שיתגייסו להצביע בעד מנהיגיהם, כמו הימין הנאו-נאצי בארה"ב. הקומניסטים האמריקאים מזמן למדו לשבת בשקט - המקארתיזם עשה את שלו, מהבחינה הזו. בקיצור, מבחינה סטטיסטית המשאל הזה לא מייצג הרבה. בעיקר את כולשי האינטנט דוברי האנגלית ואת קוראי Time. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |